צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

מה חושב קליע של M-16 בין האור לחושך?
לא שיש לו כל-כך הרבה זמן לחשוב.
כמה מאיות השניה ברוב המקרים, 4-3 שניות במקרה הטוב.

האפלה אופפת את חיי, עיני כבדות, רגלי כושלות. כוחי תש ואין בי
עוד רצון.

בשביל להיות מאושרים באמת אתם צריכים רק דבר אחד ואם אתם לא
יודעים מה הוא הדבר הזה אז מוטב שתבררו כי אתם היחידים שיכולים
לדעת.

פקחתי את עיני - היא לא היתה שם. זה לא היה מפתיע. ידעתי שהיא
לא תהיה שם, אך התאכזבתי בכל זאת. קיוויתי, על אף הידיעה
וההגיון הקר, שאתבדה.

כמובן שזה לא פשוט לחיות ככה, כשכל דבר שאתה מדמיין פשוט מתגשם
לך מול העיניים. יותר מזה - אתה לא יודע שזה לא פשוט לחיות ככה
אם אתה לא מכיר דרך אחרת לחיות, נכון?

- נו, תמשיך... למה הפסקת פתאום?
- נגמרה לי הסוללה.
- אז איך אתה מדבר איתי?
- יש לי סוללת חרום.
- אם יש לך סוללת חרום אז למה אתה לא ממשיך?

נשפכתי. בעוד טיפותי האחרונות נוזלות גם הן מן הכסא לרצפה
חשבתי לעצמי שזה בטח לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי, אבל לא
הצלחתי לחשוב על סיטואציה גרועה יותר מזו שנמצאתי בה.

הלילה חלף על פניו מעברו השני של החלון. אורות גבוהים של רכב
הלכו והתקרבו אליו בנתיב הנגדי. הוא עשה כל שביכולתו שלא להביט
בהם, אפילו עצם את עיניו והפנה את ראשו לימין. משהגיע למסקנה
שהאורות חלפו אותו, פקח את עיניו. כעת כל מה שרצה לעשות הוא
להביט באותם אורות.

בבוקר התעוררתי, הסתכלתי על התקרה וחשבתי - "היא לא התקשרה...
איך היא יכלה לעשות לי את זה? היא יודעת כמה אני אוהב אותה,
והיא יודעת שזה מה שהכי פחדתי ממנו. איך היא העזה?"

... מה היה לפני כן - אף אחד לא יודע ...

ישראל שוב הוכרזה כמדינה עם אחוז תאונות הדרכים הקטן ביותר
בעולם, בעודה נאבקת להכניס כמה שיותר עובדים זרים לשטחה על מנת
למלא את מאתיים ועשרים אלף מקומות העבודה הפנויים שאין להם
דורש...

בהתחלה כל מה שידעתי עליו היה השם שלו. הוא היה מספר לי
סיפורים על כדורי פינג-פונג ורודים ועל איזה אחד שכל החיים שלו
חיפש מישהו ובסוף מצא את האלמנה שלו. כבר אז הרגשתי שיש בו
משהו לא רגיל.

"תקשיבי, אצלנו לא מכניסים סכנות עם פרצוף מכוער," הוא היה
אומר להן בתקיפות, ומיד מוסיף בחוסר טאקט חינני - "אם את רוצה
להיכנס אז תעשי ניתוח פלסטי, שתהיי סכנה עם פרצוף יפה!"

נפתלי התרומם מהאדמה וניקה מעל עיניו את הסלט חצילים, שנדבק
בו. זוט ניגש אליו, עם קפלס"ט ושכפ"ץ קרמי, על כתפו משגר RPG,
ואמר בחיוך מתנצל, "אני מצטער, לא תכננו כאן גם קלוגנשביל. נו,
מילא, מילאנו את המכסה שלנו לחודש הזה מבחינת הסלט חצילים...
כן כן, אני יודע ש

הזמן עצר.

אז לא הלכת
אני יודע שאין זמן אחר
יש רק עכשיו

כבר מאוחר אני חושב
אני סתם כך פשוט עומד
לא רץ אל קיר בראש מורכן
הקיר חובט בי מבפנים

המכשול היה ואיננו עכשיו
ישנם ויהיו מכשולים אחרים
סימנים לא ברורים של כאן ועכשיו
ידיעה דיי ברורה של דברים שקורים

היא היתה ניצן
ואני
סתם קוץ על הגבעול
קטן ולא חשוב

אני לא אתן לשקוף להפוך לשחור. אני אתן את הכל. אבל אני צריך
שתעזרי לי. לבד אני לא יכול.

בבקשה?

אני יודע שמאוד התגעגעתי אליה, ואני, מסתבר, עדיין מאוד אוהב
אותה. טוב, ת'אמת - ידעתי את זה לפני שנפגשנו היום. אבל יכול
להיות שהיא, כבן אדם, מסוגלת להעדיף את המדבר הרגשי הזה על
האהבה שלנו? האהבה הנפלאה שלנו?

בעיני זה בלתי נתפס...

נכון שהיא מדהימה?!
היא עדינה, וביישנית, ויפה! כמה שהיא יפה!! וחכמה, וכשרונית.
יש לה מין הליכה כזאת, כאילו היא למדה ללכת באיזה בית אצולה
מהמאה ה - 17, כזאת ליידי...

נאבק להקים את עצמי מהמיטה. גופי מתרומם ויוצא אל קור הבוקר.
נשמתי עוד מכורבלת איתה מתחת לשמיכה, מסרבת להתנתק.
מוטב כך.

"מווו!" היא געתה לעברי, כאילו אומרת לי שחבל לי על הזמן,
ושאני בכלל לא ברמה שלה, ושאחד פשוט כמוני לא יכול אפילו לחלום
על סיכוי, ולו הקטן ביותר, לקצת יחס חם מצידה, שהרי היא פרה
משושלת אריסטוקרטית יוקרתית ודם כחול-פרתי זורם בעורקיה.

צילום דיגיטלי

לא אני צילמתי... רק הורדתי, ערכתי, הדבקתי, הכהתי/הבהרתי,
קונטרסתי, מרחתי, טשטשתי ומיסגרתי.