|
שמש, חול, ים... חיפה של שנות האלפיים.
שוב קיץ, יותר הרגשה של סוף מאשר של התחלה
|
יום אחד את תתקשרי
ואני אצליח להגיב באדישות
(ואינני מתכוון להצגה שאני מעלה בכל פעם שאנחנו מדברים)
|
אשך שפתיי, אתגבר
ולא אקבלך בחזרה.
|
והנה עוד אחת שאין בי את הכח
להתמודד עם שדרוש כדי שתשאר.
|
זה סתם עוד שיר בגוף שלישי
שמנסה להגיד בדרך המוזרה שלי
תודה.
|
ורק אחרי שזה נגמר פתאום תוהה
אם היה לי בכלל סיכוי מההתחלה
|
שוב היא נכנסת אל חדרי
החברה הכי טובה.
|
רציתי לכתוב משהו שמח
באמת שרציתי
כנראה יותר מדי...
|
כל נר הוא חלק מאות, כל אות היא חלק ממילה, כל מילה היא חלק
משם וכל שם מסמל עולם ומלואו...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הצבא מזיין אותי
כי המתנחלים
מזיינים את
הערבים, הערבים
מזיינים את
החברים שלי, כי
הם מזיינים את
החברים שלהם,
החברים שלהם
מזיינים אחד את
השני כי אין להם
את מי לזיין.
ואני. אני מזיין
מתנחלת שהכרתי
ליד שכם. זאת
אומרת שאני
מזיין את הצבא.
זאת אומרת שאני
מזיין את עצמי.
איי! |
|
