|
נגבתי את פני מן הדמעות ומן הגשם והתחלתי לצעוד בחזרה הביתה,
מתפללת שהכלום לא יחזור ושיהיה לי על מה לבכות, כי כשאין על מה
לבכות אז אין גם על מה לצחוק ואז בא הכלום, ואיתו הדמעות
ולפעמים גם הגשם.
|
, והיא תענה לו אז בשלום, ובחיוך, ותנסה להכיל בחיוך הזה את כל
מה שהיא מרגישה כלפיו, כלפי עיני הכוכבים הכהות העמוקות שלו,
כלפי האף החד ועצמות הלחיים הגבוהות, כלפיי החיוכים המקסימים
שכבר נוכחה לדעת שלא למענה הם נוצרים אלא זורמים ממנו בטבעיות
מרגיזה
|
הנערה חושבת לעצמה לפעמים, לעיתים קרובות יותר ויותר ככול
שעוברים הימים, שהלוואי והייתה יכולה לגרום לנער לראות את מי
שהיא. ואז, היא בטוחה, לא היה חולף על פניה ככה, משאיר רק את
ברכת השלום הקצרה מהדהדת בין אוזניה במשך דקות ארוכות ומשתקות.
|
את לא כמו כולן,
את אחרת,
בחורה חכמה.
|
ריצוד האורות שבאופק,
צובט פתאום את נישמתי,
ומאיץ קלות את הדופק
כשאני עוצמת את עיני,
מדמיינת שאתה איתי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
