|
I woke up one morning and realized I was disappearing.
|
היו מבקשים שאעבוד אצלם. אענה לטלפונים כל היום, אסמן בעט אדום
יומני פגישות חשוכים, ואקבל משכורת בסוף החודש.
אבל הייתי מוטלת יותר מדי זמן על מדרכה חשוכה בגשם
|
אינסוף תהפוכות, שתי גופות, ורוח שורקת בין שיני הסלעים
שמסביב.
השתקפויות שתיהן עוד שם, במקומן, מסתכלות למטה.
"אני צריך להיפרד ממך, אם תסלחי לי, שוב."
|
כמה פעמים חשבת לקפוץ ?
באמת.
לתוך החשיכה ששם. זו שדרכה לא תוכל לראות. יותר.
כמה פעמים דמיינת את המהירות שבה הרוח תכה ברקותייך,
והזרועות תשלחנה ברפיון לאחור.
|
הרמתי את הריס בשתי אצבעות.
ונשפתי חזק.
|
ובינתיים אני מחכה לאותו רגע שתוכל לחיות בשלום עם הכל,
לסלק מפנייך את כל אותם שדים
|
you know what their sweat smells like
|
על גבי נייר מתפורר,
כרך רב של דפים מצהיבים.
|
אסופת שירים מה19 למרץ 2004.
|
כמעט מצוין.
מספיק.
או אפילו בסדר.
וזהו.
|
קוברים חיים מתים,
פוסלים על סמך מבט אחד.
יוצרים צורות מתוך כדים שבורים,
שעתידים להיות כדי חרס מנופץ.
|
המקום שבו נמצאות כל האבידות,
כל דבר שאיש לא זקוק לו עוד.
|
כמו היה עולם,
לפני אינספור ירחים.
סב על צירו מאז ימים רבים.
|
אותי.
ומכונית לבנה.
לא חדשה וקצת חורקת.
|
תקראי לבובה שלך לצאת,
קראי לרגלי העץ האלה.
קראי כדי שעיניי הפלסטיק תתרטבנה,
כך שלא תהי לבד יותר.
|
היינו כעיוורים,
חרשים.
טיפשים.
|
כבר אז, כשרצית בגיל 17 לכבוש את העולם, לא ידעת. במקום זאת
העולם כבש אותך.
כדאי לתת לעצמך קרדיט, על היותך כלום.
|
Maybe I'm someone
who's seen too much
In a short while
|
Child, I thought
our time will last
before you close your eyes
and say your prayers
|
הוקלט מול המחשב, בליל ה25 לנומבר, 2003.
בחשיכה ועייפות.
|
תגיד לי מתי,
לעצור ת'רכבת,
לעצור ולרדת,
תגיד לי מתי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"כל מה שרציתם
בממש ממש זול."
עוד סטארט אפ
מוצלח. |
|
