|
בקצה של השכונה,
שוכנת לה חורשה.
קטנה היא ושלווה,
ירוקה ועבותה.
|
אוניה,אוניה,אל האופק מפליגה,
אל שחפים גבוהים גבוהים,
לבנים ומרהיבים
|
ולמרות הכל, לא רוצה אותי,
כל שעשיתי נמחק, לא הערכת,
את עוד תזכרי את טוב ליבי,
ומגבר קר את תברחי
|
איפה אתם הגדודים השחורים ?
סיימתם כבר לדאוג לכל האנשים ?
|
ואז את הגעת עם הילת אהבה,
מלאת נתינה זכה ותמה.
בידייך משכת את נפשי הפצועה,
ואימצת אל חיקך הטהור והחם.
|
בקצה של השכונה,
שוכנת לה חורשה,
קטנה היא ושלווה,
ירוקה ועבותה.
|
כחול של אישה מוכה,
מול פרצופך המרושע
צלקות על גוף בנך,
שהפך מאפרה.
|
ביום בהיר של קיץ חם יצאנו לטיול בים.
מטופפים בחול החם עם כובע מצחיה רחב.
בין חולות לבין גלים, בין סלעים ומפרצים,
בחוף זהב נושק אל ים, אנחנו מטיילים.
|
סשה עוד פעם בוכיה,
היא קיבלה מכתב, הילדה קפואה.
הוי אוקריאנה כה רחוקה,
מעניין מה עובר על הילדה.
|
הגוף צונח אל תוך ספה,
היד אוחזת כרית קטנה,
שקט, רגוע, אין בלה בלה.
אני ואת כרית קטנה.
|
מאנייק מאנייק, בן זונה יום חמישי הגיע,
מאנייק מאנייק בן זונה יום חמישי הגיע,
נתפנן ונכייף,
מאנייק מאנייק בן זונה יום חמישי הגיע.
|
שמעי נערה מתוקה ותמה,
מכאן לא אזוז רק אביט בכמיהה.
מבקש בתחינה תשובה לשאלה-
את מי את אוהבת ילדה יקרה?
|
כי נשמתה חופשיה,חיוכים עולמה,
כאבק היא חדרה לנבכי נשמתך.
פורצת,שועטת ללא מנוחה,
מסע אל החופש,ציפור במעופה.
|
אך אני כבר מצאתי פינת אהבה,
במיטתך גיליתי תקווה וישועה.
עוטפת לוטפת לחיי החמה,
בקול רך את לוחשת-אני פה איתך
|
המון צורות לו לענן,
לדמיין אותן אפשר,
לעיתים נראה הוא כמו אדם,
לעיתים כמו שפן.
|
מלחמה עוד נמשכת, ולי כבר קר,
רעב, מיואש ועקר.
צעקה עצומה בראשי מהדהדת -
אני כאן, אני כאן, אני כאן.
|
מלחמה עוד נמשכת, ולי כבר קר,
רעב, מיואש ועקר.
צעקה עצומה בראשי מהדהדת-
אני כאן, אני כאן, אני כאן.
(מוקדש בחום ואהבה רבה לחטופי צה"ל.
מי יתן ובחסדו של האל ישובו במהרה בריאים ושלמים.)
|
כן, זה קרה, השוקת נשברה,
וכל תכולתה באדמה נספגה
|
כי את נוגעת, יודעת, אותי מלהיבה,
את גופי מרעידה בליטוף של חיבה,
גופך כה לוהט וגופי סערה,
שתי נשמות במשחק אהבה.
|
קרן אור בתוך עיניה,
מתנופף לו שיערה,
לאט לאט אני פוסע,
וכובש אהבתה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
זה שערפת היה
שבועיים בחיים
אבל הוא בעצם
היה מת, רק
מוכיח שהתאוריה
שלי עם החתול
היתה נכונה!
שרדינגר |
|