|
אהבה, הם קראו לזה
והם ידעו שזה כל כך יותר
אך לא היה להם שום הסבר...
|
הכל נפלא, הכל מקסים
כמו אהבה של ילדים
מהסרטים...
|
כל האהבות שלי דוגלות בשיכחה של אי הסיפוק
כל המחשבות שלי שורדות בתואנה של אי הניתוק
כל האמירות שנפלטות בהנאה
גם ככה איש לא ישמע
ואם ישמע זה לטובה...
|
מחר זה יקרה
אין לי שום כוונות לנסות
לשנות את הסוף,
|
קמתי הבוקר
אדם ככולם
פקחתי עיניים
לאותו העולם
|
כבר לא אוהבת, לא מתאהבת
אבל אוף כמה שאני חושבת בגללך
|
כשהוא עוצם את שלו ושר
כי עוד דקה והכול נגמר
רק עוד נשימה אחת
ופורט
|
כשתגדל, לא תזכור
איך ברחת מכלום
התחבאת מהאור
ושרת לצללים
|
זה ברור
כשהטיפות נופלות על השיער
ומחלחלות לתיקים
ומדביקות את הבגדים לעצמם.
|
כל כאב השאיר סימן,
הכאב - סימן,
כל סימן מחזיר תמונה
וכל תמונה שבורה
|
וכשמילים לא יהיו רק ברקע
בשבילך, אשקר
שהשיר הוא רק שיר
לא יותר...
|
אם אני לא מספיק טובה לך
אז מה, מה יהיה אתי?
מה עוד אני צריכה
לעשות שתראה אותי
מוותרת על הכול בשבילך
ובשביל מה?
אתה לא נותן לי כלום בחזרה
|
בחלון ציור של שמש
מן הסתם
בטח חם...
|
איך זה שאני יודעת שלא תתקשר
אבל תמיד כשאתה בא אני נזכרת לוותר
על מה שרע לי כשאתה הולך,
הלב שמתהפך
|
הוא גדול כל כך
רחמיו נכמרים
הוא גדול ואנחנו קטנים
|
כשהגשם הזה שוב בחוץ,
לעזוב את הכל ולרוץ,
אל האור שמסנוור אותי שם
|
היא אוספת עצמה
והולכת לחפש
במקום אחר
שקט
לא עוזר
|
ואותו הריק שמפריד בינינו
זה אותו אוויר שמחבר
|
עד שתשמע אותי קוראת לך
תהיה רחוק מדי כדי לחזור
אולי לרגע תעצור
ותחפש איפה טעינו
|
לא לחשוב על זה, זה לחשוב על זה
וזה לא אפשרי
לעזוב את זה, זה לעזוב אותי בתוך זה
|
קפא לי הלב
גם אם בדידות היא כמו מדבר צורב
|
בחזרה לחשכה של הקיום שלי
חותכת מה שכבר נשאר ממני
בלעדיך
|
חתול רחוב
פוחד מלטיפה
התרגל להיות כבול בחופש הנורא
מה שלא הורג מחשל
|
חיוך מתגנב מחלום אל הבוקר.
|
ביקשתי גלים והם באו,
לוחשים מנגינות.
ייחלתי לעושר והשפלתי מבט
אל תוך אלף טיפות מלוחות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
