|
בליל זכוכיות עטופה ובודדת
ניצוץ ופרפר שומטים צניעותה,
חסדיו מתעופפים אל תוך הלילה.
ליל כוכבים, זכוכית צבעונית קרירה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
כשגמבה במחזור
אני עולה לה על
הכתפיים ומושך
החוצה את החוט,
יוצא סילון דם
אדיר שמאפשר לנו
לפתח תאוצות על
סלוגניות, רק
מה? כל פעם
אנחנו נכנסים
לאף של האיש
האדום.
נהגות...
זוזו לסטרי,
טייס וכייס |
|