|
הוא חשב כל היום, ישב על המיטה ורשם כל פריט קטן שממנו יכולה
לצאת הטעות, הוא כתב כל דבר, כל חלק במבנה של הבובה, כל
סנטימטר בפתיל, כל דבר שהצית אותו, הוא החל לכתוב, ועברו ימים,
שבועות, הוא כתב על 12 מחברות ולא הצליח להבין
|
..."פתאום החול התחיל לשקוע מהאמצע, ונוצר חור שחור, לאט לאט
החור התרחב, בהתחלה הייתי בהלם ולא יכולתי לזוז אבל יצאתי
ממנו, מההלם, והתחלתי לברוח"...
|
היו היה קפיץ, קראו לו צח, כולם אמרו לו שהוא הומו, בגלל השם
המוזר שלו, אבל הם לא התייחסו לזה שהוא קפיץ נכון?! רק ישר
לרדת על הומואים...
|
ההפגנה של מפלגת העבודה שהוא הלך אליה, ניסיונות השכנוע של כמה
חברים שלו לא להתגייס לקרבי ולא להיות חלק מהכיבוש הזה, ומצד
שני, החברים האחרים שאמרו לו שמי שמשתמט, לא צריך לחיות פה.
|
מחרתיים, זהו המועד להסכם השלום של מדינת פלשתין עם מדינת
ישראל, מחרתיים, לא ייזכו 1,576 החיילים שמתו במלחמת אל אקצא
לראות שלא לחמו לשווא
|
עשר דקות מגן עדן, מצאתי חניה מצוינת, אחת ליד חניית הנכים.
המתווך רצה 5 אחוז על החניה, הבעלים רצה 15 אחוז, ואני חשבתי
לעצמי שזה עסקה לא רעה..
|
...שלום, אני הולך לספר לכם עכשיו משהו, שידהים אתכם, אבל הוא
נכון, משהו שישנה את תפיסת עולמכם, וגם אם לא תאמינו לזה, זאת
תהיה בריחה מהמציאות, אני אתחיל מההתחלה, לפני הרבה זמן...
|
וזה נמשך יותר מחצי שעה,
וכל הבנים כבר גמרו,
אחד עם השני לשחק...
|
..."בגללה אני בוכה, והיא תמיד נגמרת
והורסת ושורפת והורגת ושוברת"...
|
רוצח מהלך,
עבר את יעודו,
ואז הוא אוהב,
והיא כבר אישתו
|
אני בטוח שתחזרי,
עם פנים חדשות,
ונהיה כאן ביחד,
נזכה לחכות, לעתיד,
|
אם לא הייתי עובר למושב,
אם לא היו לי שני אחים,
אולי חיי היו אחרים
|
11 מטר ורגל אחת גרמה למדינה שלמה לחייך, וזה המשיך, ואני
צועק, לא מזיז את העיניים שלי מה"קופסא השחורה"
|
..."אלוהים הוא מוליד, אלוהים היחיד,
אלוהים ידע תמיד,
איך כל זה התחיל"...
|
אל תבקשי את מפגש שפתינו
אם לא הבחנת עוד בסדקי שפתיי
|
להיות איתך, להיות שלך, לא רוצה להסתתר
מאחורי הרגש החזר, מכל העולם,
|
..."מחר, אוליי, אני לא אהיה פה,
ולא אראה אותך,
מחר, אוליי, אני לא אהיה פה,
אבל אהיה שלך"...
|
..."אנשים אומרים,
טל, אתה כותב שירים של נקבות,
אנשים אומרים,
טל, הוא צודק, זה שירים של בנות"...
|
ובדרך הם פגשו את צילה החתולה: "בואי כבר ג'ינג'ית"
צעק לה סרגי, וצילה הסכימה אתם לטייל, לאחר כמה ימים,
ולאחר כמה לילות, פגשו את משה הקוף האידיוט,
|
מחפש הבנה, בתוך השיגעון,
מחפש אותך וגם אותי, בתוך ההמון
|
נפלתי אחורה לעבר הקרקע
בתקווה שהיא תבלע אותי
לעולם שבו אני אוכל לעמוד
|
..."ואומרים שחייבים לצאת וליהנות מהחיים,
אבל כשאנחנו יוצאים מהבית, ברחוב אנו מתים."
|
המחשבה, והתקווה, והחלון, אל הרחוב,
אולי תבואי, ונתקרב, ונתנשק, ונתאהב,
|
..."עיניה כה יפות ומבריקות,
כיהלום כחול בוהק,
היא מחבקת אותי ויש בי זרם מוזר,
צמרמורת כה טובה"...
|
..."האנשים שסבא שלהם מת-
ייפגשו אנשים חדשים"...
|
צורח, יבש, צוחק, מתרגש
מביט, אישה בשמלה רכה
הזיה.
|
ואז כולם שם למעלה שאלו: נפתח במלחמה?
|
טיילתי על מטוס של וידויים,
..."היו מוזרים והיו ברורים,
והגיעה לפתע הדממה,
אני פוחד-
שזה שקט, לפני הסערה".
|
אני רוצה לשמוע את הרוח נושבת מבעד לחלון,
ורוצה לדעת מתי תגיע, בשורה טובה מלב הקרחון,
אני רוצה לראות אנשים בפארק, אנשים הולכים כזוג,
לא איכפת לי, לשבת בצד, ולראות את הסבל מחוק
|
אני מכיר, מקום מצויין, אני בורח אחריי שאת מסלקת,
אני חושב מחשבות מגונות, כשאני יושן איתך במיטה,
אני שומע, את הצחוק שלך, כאת הולכת אל השירותים,
וקראתי את היומן, כתוב שם שאת בוכה מבפנים
|
כל עוד העץ נותן את הפרי,
כל עוד יש הבדל בין השמיים לים,
כל עוד הכדור לא נורה,
כל עוד יש המשמיע קולו בעולם
|
..."לכל מפגש, פרידה,
לכל משהו חדש, חולדה,
לכל שמחה יש גם עצב,
לכל בוקר בא הערב"...
|
..."זה לא קל להיות אלוהים, אפילו בשמיים למעלה,
לנסות לשפר את החיים, שאתם הורסים שם למטה,
זה לא פשוט להיות אלוהים, כשיש לי פה קרבות עם השטן"...
|
"זה מסע זה טיול, בו נמצא הכל והכל חבול,
אי אפשר לברוח מהאמת,
זה מסע אל הרקיע, ועוד מעט נגיע,
וכשייגמר הכל, נוכל לישון, נפסיק לסבול"
|
היינו נפגשים כל יום, מדברים כל דקה,
אך הזמן עבר, לא ראינו יותר משנה
|
כנפיים צומחות על גבי, אור לבן מקיף אותי,
אך אינני עף, נשאב ממני הכוח,
חוסר אונים עצום.
|
..."אני מרגיש רגע של אושר שלא שמרתי לעצמי,
אני שלחתי אותו לבדו על הדף"...
|
..."והאל הוא גדול, הוא כה אכזרי, האמנתי בו פעם,
עזבתי אותו, הוא עזב אותי, סילקתי אותו מביתי"...
|
וכשהחבל לא מגיע, אני יוצא מפה לבד,
ואני זוחל החוצה, מנסה להתרחק, להיזכר,
|
היומן יכול להיות חכם ולהקשיב,
כאשר עובר בין עיניים שונות,
עבר שונה, עתיד שונה.
|
אני מקלל בפקקים,
במלונות גונב ברזים,
בחו"ל עליי כועסים,
ואני אומר שהכל שקרים...
|
רק כאן יכולתי לחייך למראה יופייה
אהובתי הלכה לישון בדיוק כמו שתמיד דמיינתי
|
וזה לא מסובך מדיי,
זה נשאר כל כך פשוט,
שהכל שקר אחד גדול,
ולשקר הייתה טעות
|
מזמן עבר הזמן הטוב,
נעצור מלאהוב, זהו זמן של מלחמה,
הרג, הרס, חורבה,
|
..."הוא לימד אותי שאפשר לשמוח,
הוא לימד אותי לאהוב."
|
..."ואני לא אשם שיצאתי שרוט,
ואני לא יודע למה אני, עומד על קצה של חוט...
תמיד מתנדנד....
על קצה החוט שמפריד בין טוב לרע"...
|
ואחריי הפרידה יותר לא לראות,
ובאהבה שכזאת לא יכולתי לזכות,
ולפני שאמות, מילים אחרונות
|
אחד, יקום, עוד שלושה ימים,
והשני ימות, ייתאבד מבפנים,
אבל רק אני חי, חי אצל אתמול,
אצלי הכל אותו דבר, אותו דבר הכל,
|
..."אני בסוף, לא יודע כלום,
אתם קוראים לזה תמים,
אני קורא לזה פגום"...•
|
זה לא אומר שאיבדנו,
כל תקווה לחיינו,
אז מה אם אנחנו,
תקועים בתוך הבור,
|
איפה היום שנשתף,
ואז נתחיל להתחשב,
לא לשפוך את הלב,
אבל,
לספר את מי אתה אוהב
|
..."שמעתי פיצוץ כשהלכתי במדרחוב,
הלכתי ללוויה השלישית היום ואומרים שמחר יהיה טוב"...
|
אני הרוח הקרה,
ביום במדבר,
אני הכתוביות,
שבאות כשהסרט נגמר,
|
והעט בי בוגד, ואני מתנדנד,
בין שמחה של סוף שנה
לדיכאון בלי כישרון
|
כשאני בוכה אז הוא צוחק,
ולפעמים אני צורח ואז הוא שותק,
וכשאני שואל אותו, למה ממני הוא הפוך,
הוא אומר שאני שורף ושהוא מרגיש חרוך
|
..."לאן המחשבות הולכות
אחריי שאנחנו שוכחים...
לאן האהבות בורחות
כשאנחנו נפרדים..."...
|
יושב ושותה מול האח ומביט באש החמה
כל כך קר לי בלב
|
כשזרקתי את משקולת חיי
למעמקי הים,
קשורה לרגלי כשהייתה תמיד
|
ונמאס לי
להחזיק את הדמעות
בא לי לצרוח, לברוח, בא לי לבכות
|
..."עד כיתה ו' כבר התחיל להתבאס,
ובכיתה ז' הוא הרגיש שהוא כועס,
עד כיתה ט' כבר חשב על התאבדות,
ואז הוא התגבר אבל היה על קצה החוט"...
|
..."השירים חזרו אליי,
הצרות חזרו אליי,
אפילו השטן, פוחד ממני"...
|
..."הסיפור שלי נשמע אתמול,
אחד הרג, נבהל נתפס,
הסיפור שלי גרם לבכי,
אחד עצוב, נתלה, נגמר"...
|
ציר הזמן של הנעורים, חברות וידידים,
השינוי באישיות, עייפים מאוהבים
|
שזרות אינה שפה
ומבטיך התמים הינם מכשול
|
בעיר, הצופרים כבר אינם צופרים
והחשמל כבר חזר
הבניין הגבוהה לא צופה יותר על כולם
|
הם ייזכרו רק איזה ילד,
שביקש מהם נשיקה
|
..."אני אלך מפה, בלי להגיד כלום,
בלי להודיע דבר"...
|
אבקש שיאנוס אותי
בדרכי שלי
|
ולפעמים זאת אהבה ממבט ראשון,
חוזר עליה כמה פעמים, שוכח את הפרק האחרון,
כשעצוב היא משמחת, מהלב יוצאת, פורחת,
|
אתמול כתבתי שיר,
והיו בו פרחים,
היו בו נרות, שירים וריקודים
|
..."שקט, והחלל הגדול,
בחדר הקטן,
שקט, קטע גזור שלא מוסכם"...
|
היום כבר אין ילד,
ישנה נעל, יש ציור
|
הדמעה לא, לא התייבשה
זו לא דמעה של רוח שנשכחת כל כך מהר
אבל אני נושם אותך ויודע שדמעות עוד יתייבשו
|
אני רוצה להאשים את יגאל עמיר בגלל שהנהג של האוטובוס לא צחק
אתנו כל הנסיעה
|
ואת נושמת בחוזקה ואני לוחש לך: "אני אוהב אותך", ואז מטה את
ראשי לצד אחד ואת לצד אחר והשפתיים מתקרבות
|
..."אוליי הוא, הזקן, ייפול ואני אראה עם מי אני מדבר, אבל לא,
זה לא קרה, אוליעי עצוב לאיש, כי אני בטוח שהוא עדיין מתחבא
ולא יוצא, מתחבא מאחוריי הזקן."
|
..."אני תמיד מרגיש שאני מפספס משהו, שיש לי איפה שהוא עוד
כישרון שלא מצאתי, ואני רץ למקומות חדשים לחפש את אותו הכישרון
שחבוי בי, אבל אני עדיין לא מצאתי, אוליי בעצם מצאתי אותו
בשירה שלי, בשירים שאני כותב, אבל אני לא יודע, אבל דבר אחד
אני בטוח, שמישהו יום אח
|
לא יודע מה אתכם אצלי זה ממש משמעותי, נסעתי באוטובוס
ולראשונה, אחריי הרבה זמן, הרגשתי שחזרתי להיות אני,
|
הכוח של אותו חיבוק יכול להיות שבירה של כל המחסומים הרגשיים,
התפרצות כל הדמעות
|
..."אני לא יודע מה עוד לחשוב, אוף!, אני כזה כועס על עצמי,
למה אלוהים!, למה?, אפילו לבכות אני לא מצליח, כולם בוכים
מסרטים טפשיים, ואני לא מצליח לבכות מזה שאני לא אדבר יותר עם
אבא שלי?, למה הדמעות לא יוצאות?,"...
|
ועולה בי המחשבה שכוח המשיכה יתהפך עוד מעט, ואני אפול לשמיים,
לאוקיינוס, אני אפול ולא יהיה לי במה להיאחז, וייקח שנים עד
שאני אבלע בתוך השמיים העצומים האלה
|
..."המסיבה הזאת, הכייפית שכולם רוקדים ושמחים למוזיקה שכתבתי
והלחנתי, אני גם אוהב שם שיש שם את האוכל שאני הכי אוהב ואין
שם מכות, כי כולם צוחקים אחד עם השני, לא בוגדים שם, זאת מסיבה
מצויינת, אני לא רוצה שהיא תיגמר"...
|
...", ראיתי מרחוק את המחנות השמדה שלהם, זה נורא, הם התחילו
לירות שם בכל מי שהיה באיזור, אנשים רזים, הם לא נותנים להם
לאכול, זה נורא, רק לראות אותם סובלים מאחורי הגדירות האלא נתן
לי הרגשה שאני חייב לכבוש את כל המקום הזה, אבל אז באו הטילים
ועוד גדודי צבא נא
|
העלים נושרים, זה סימן שצריך להגביר את הקצב, אחרת הדרך תשיג
אותנו במקום שאנחנו נשיג אותה.
הדבר היחיד שאני יכול להגיד על מצבים כאלה, שצריך לשים בצד את
העייפות שלנו, צריך לשים בצד את כל התסכולים שעברנו לאחרונה...
|
לכל אחד יש סבל יום יומי רגיל אבל יש גם סבל נוסף שהופך בן אדם
לעצוב, את הסבל הזה אני ישב שואב, אם אני רוצה או לא.
|
..."איזו אחת רואה אותו לפני שהוא מתאבד ביריה בראש והם
מתחילים לצאת והוא מציע לה נישואים מול כל המשפחה שלה בערב חג
ובינתיים בוגד בה מהצד"...
|
..."האישיות שלי הפכה להיות פאזל מחובר של כל הדמויות שראיתי,
הפכתי להיות דמות טלויזיה מכל הסדרות"...
|
..."עכשיו בטח כל הבנים בגן נמצאים בתוך הבניין וצוחקים על זה
שאני חולם לבד בחצר, אני לא חולם, אני חושב, בטח גד, הילד
המופרע, מספר לכולם עוד פעם על לפני שנה, כשהייתי ממש קטן, על
זה שבאתי אליו ועשיתי פיפי במכנסיים שלי"...
|
יומן, למה אני לא כזה?, למה אף אחד לא שווה בעולם שאני חי בו?,
איך זה שאבא ואמא ויתרו עליי, ורקאו לי פרנסיס, הם ויתרו על
הכל, השאירו אותי בכנסיה בלי כלום, חוץ מפתק עם השם שלי, זה לא
הוגן, אבל לא נורא, לפחות יש לי שניים שאני בוטח בהם ומקשיבים
לי,
|
..."שבטח זה בושה להיות בתחרות יופי לשמנים, אבל תדעו שזה
בשבילי כבוד לזכות בזה, אני מנסה לעשות דיאטה, זה אמנם לא
הולך, אבל אני מנסה"...
|
טל, נער מתבגר, אוהב ילדה מסויימת וחושב האם להתוודות בפניה,
בשביל להחליט את ההחלטה הוא מתייעץ עם החברים שלו ועם כל מני
צדדים שבו, תוך כדי הניתוח העצמי לגבי האם להגיד לה שהוא אוהב
אותה, הוא מנסה להבין את האישיות שלו, דברים שהשתנו בו במשך
ההתבגרות שלו שישפיע
|
יואב:
"מאז שהיא מתה... את לא מפסיקה לחלום, אולי תלכי לפסיכולוג,
לדבר על זה"
|
פרקוש:
זה פשוט.... סיוון אמרה לניר, שאמר ליריב שאמר לי ש... שאתה
הומו, אבל זה לא נכון
שוט12
(אייל שותק רגע, המום ואומר)
|
"ארבע אותיות שיכולות להימשך לנצח,
ארבע אותיות שכשנגמרות, הרגש הוא רצח"
|
..."שלא נסגר, עצוב, משעמם, לדבר, לחבר, ללמוד, צבא, אהבה,
מחשבה, תרבות, לברוח, לסלוח, לשלוח"...
|
..."הוא מנסה להיות אתה, ורוצה להיות אתה,
הוא יגיד שאני אתה, ויילמד להיות אתה"...
|
(מחווה למיכלאנג'לו, אי שם בצפון, 2004)
|
(לילה, רחובות תל אביב, 2004)
|
(רחוב שינקין, תל אביב, 2004)
|
(לילה, רחובות תל אביב, 2004)
|
("בית הקליפות", בית לחם הגלילית, 2005)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
די כבר, זה לא
אנחנו צלבנו את
ישו, זה
האיטלקים
קמפיינים
תקשורתיים בע"מ |
|
