|
ככה המשכתי ללכת בשביל, סחוטה ועיפה , ובידי השמאלית-הפגר
|
שוב מתישבת מול מסך ריק, ושוב כותבת כמה מילים שכשמצרפים אותן
ביחד נראות נחמד, אבל אי אפשר להוסיף להן שום דבר אחר, רק
למחוק, שוב מתעצבנת ושוב מכבה את המחשב.
|
ישבתי בחדר , לבד היתי עצובה, ומולי שכב ספר פתוח שקראתי כדי
להרגע.
לפתע נשמע קול, בלופ בלופ אמרו הדמעות כשהם נתזו על עמודי הספר
הפתוח, ואז אמר הספר:
|
ולפני שתצא, אני רוצה שתדע, שחלק ממה שיוצר אותך,
שחלק ממה שנתן לך את דמך, כבר טמון באדמה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ואז כולם, אבל
כולם מתו. ואז
כולם, אבל כולם
מתו עוד הפעם.
ואז עוד הפעם.
ועוד.
תיאטרון האבסורד
של יונסקו |
|
