|
נגעתי בו בעדינות, כאילו הוא היה הילד שלי הישן בזרועותיי.
העור שלו היה קר והפנים שלו חלקות מהרגיל כנגד הפטמות שלי.
הקרניים שלו פתאום נראו קטנות יותר והזנב הארוך והמחודד שלו
היה שמוט למרגלות המיטה השחורה הגדולה עליה ישבתי, מלטפת
בעדיות את ראשו של אהובי, ה
|
בהבזק אור, הופיעה לה דמות צנומה שכובה על הדשא הירוק. הוא
היה עירום, שעיר, ודי מכוער. אבל, האסתטיות של אדם לא הייתה
ממש חשובה ברגע זה. בכלל, הגנים שלו נבנו כך שהיה זה ברור כי
במוקדם או במאוחר יעבור מוטציה.
|
אני שוכבת במיטה עירומה כביום היוולדי, מהופנטת על ידי תנועת
המאוורר מעלי, מקשיבה בחצי אוזן לזמזום הקליל של המזגן על רקע
מוזיקה שקטה מתנגנת. אני מתגעגעת.
|
המילים חותכות אותי יותר מאשר אותך, מקיזות דם ודמעות ומוגלה
מכל הפצעים שחשבתי שהגלידו מזמן.
|
"הלו את!"
"מי אני?"
"כן את! 'סתכלי עלי. איכס. איזו מכוערת את. מה הפלא שאף אחד
לא סובל אותך. מה הפלא שכולם שונאים אותך. את כל-כך מגעילה."
|
זה אפילו לא היה זיון, זו הייתה רק בגידה קטנה. אילו יכולתי
לסובב דברים על פניהם, לא הייתי עושה את זה. לא הייתי בוגדת
בו ככה ולא הייתי שמה כזאת כמות של מסקרה.
|
התחלה היא תמיד סוף. וככה, ההתחלה של מערכת היחסים בינינו
הייתה סוף בשבילי, הסוף של מה שאני הייתי.
|
זה נגמר. וחבל. כל האושר הפוטנציאלי הזה שקינן בתוכי נפלט
ממני בגוש דם מסריח אחרי צירים ארוכים ומיגעים, ועכשיו הוא
התפורר ונעלם ואתה מבחינתי עוד משהו שהיה ואינו, או אולי כלל
לא היה, והייתה זו רק פאטא-מורגנה בראשי, מן אהבה מושלמת
שניסיתי ליצור לי, דמות אב
|
בלילה שבאה אלי ההארה ישבתי בחוף סידני אלי, בהרצליה, בישראל,
בכדור-הארץ, במערכת שמש נידחת בשביל החלב ביקום מעוות שאין לו
שם, ושרפתי את קצה הבוהן שלי כשהדלקתי לי עוד מלבורו לייט,
בניסיון לעבור בשפיות דעת יחסית את הערב המסריח הזה.
|
הוא הביט בי בעיני כלבלב, ואני הושטתי את ידיי. הוא נזרק לתוך
זרועותיי בצלילה שלא הייתה מביישת אף קופץ ראש אולימפי, עם
היפוך אחורי, בורג, סאלטה משולשת ונחיתה חלקה לתוך החזה שלי.
הקהל מריע.
|
אחת התיאוריות המודרניות בפסיכולוגיה גורסת שמוח האדם בנוי
להימנע מכאב כי הוא מוביל למוות, ולהימשך להנאה כי היא מובילה
לחיים אופטימליים. לי התיאוריה נראתה חסרת הגיון ואי-סימטרית
עוד בפעם הראשונה שנתקלתי בה.
|
ביער הקסום שלי, מבקרים ציידים רבים. הם מתגנבים בין העצים
הגבוהים, רוביהם בידיהם ומנסים לצוד אותי, אך לשווא. אני
חדת-הקרן אולי הקטנה והתמימה ביותר ביער, אבל גם אני מבינה מה
זה אומר צייד, ומה זה אומר להיות רק גוש בשר שנגרר על האדמה
מאחורי צייד כלשהו בדרכו
|
הוא נראה כמו ילד, מתבגר צנום וקטן, עורו הלבן מלוכלך בבוץ
ועיניו מכוסות פיסת בד שנקשרה סביב ראשו עטוי תלתלי הזהב.
בידיו הוא אחז בקשת והחצים היו מפוזרים סביבו, חלקם מגואלים
בדם. אילו היה זה אדם רגיל, הייתי ודאי בורחת משם וקוראת
למשטרה רק שהוא נראה לי שונה
|
קמתי בבוקר עם זעה קרה על מצחי. חלמתי סיוט. בסיוט אלוהים
היה אבא שלי, והוא חילק לי ולאחים שלי ספרי קודש עם השמות שלנו
חרוטים עליהם.
|
אני נופלת לאט, כמו בצילום של אחרי, סלואו מוטיון שנותן לי
אפשרות לעשות כל תנועה מושלמת, חדה ובכל-זאת אלגנטית. בורג
ואני מסתחררת, כמעט ומאבדת איזון, אבל אז שוב מחבקת את ברכי
לחזי, ואני בסדר
|
ופתאום היה שקט. באמצע קהל רועש, ומוסיקה רועמת ומחיאות
כפיים, הייתה דממה.
|
Your sweat tastes like bitter poison
Your eyes stab like the sharpest knives
|
Angel eyes please look at me
And tell me what you see
|
Woman-girl
Flying to fall
Learning to be stupid
Nothing at all
|
התחושה הזאת
פרדוקס בפני עצמה
|
A vampire of emotions
Suck out what I can contain
Love or hate it's all the same
In this deadly game
|
Don't say a word
Cause I know it's all a lie
And I won't believe you were alive
Until the day you die
|
Don't fall in love with me,
You said,
|
"תראי ההוא שאת אוהבת נורא?
הוא ממש ממש מציק לי
זו ממש ממש צרה
|
There must be something
You can say
To make me happy
To make me stay
|
Unconditional surrender
Something soft
Something tender
|
In the shadows of my mind,
In the darkness of my soul,
Live and breathe the thoughts I hide,
Lays the madness that I hold.
|
מעליך יש פלומת שיער
עם תלתלים שחורים
ומתחתיך מתנדנד לו
שק של אשכים
|
אתה טיפש
כסיל
יוקש חסר תועלת
|
הוא מחייך אליך
שובה אותך בקסמיו
ואת בלי כוונה
מחייכת חזרה אליו
|
רואה אותך
בחלומות שלי
עטויה לבן צחור
|
איך זה
שאין לי מה להגיד
הם היו לי המון טענות
תמיד
|
הקול שלך כבר לא
עשה לי
בבטן
את הקטע שלו
|
אין אלוהים
עכשיו אני יודעת
|
אין דבר
יותר קשה
מלאהוב אדם
ולדעת
שהוא לא יבין
אותך לעולם
|
דברים קטנים
שחורים זוחלים
|
תכניס ראשך כאן
וניתן לך תשובה
חברה
אהבה
שלווה
גאווה
|
אכזבות קטנות
שנאספות
והופכות לכבדות
עם בוא ערב
|
ויאמר אדוניי
לא תעשה לך אלוהים אחרים
ואני אתאיסטית טיפשה
לא הקשבתי לחוק שבחוקים
|
בבקשה אל תאהב אותי
בבקשה תפסיק
כל הרגש הזה שלך
מכאיב לי
הוא כבד ומעיק
|
כל-כך מאוחר
היה עדיף כבר
אם הרמת טלפון מחר
|
אם הייתי תמיד מאושרת
לא הייתי חוזרת
לבכות על כתפך
|
אמא אמרה לי // שאם רוצים משהו // מספיק חזק // אז זה קורה. //
אבל זה בגלל שאמא שלי // לא מכירה אותך
|
ואני תקועה באמצע
בין דמיון ומציאות
מחפשת לי מקום
בין טירוף לשפיות
|
בעולם כה מסובך,
שני לבבות,
ואהבה פשוטה.
|
סתם ככה
בפאב באמצע החיים
פגשתי אותו
אחרי הרבה הרבה שנים
|
אני בולעת
את כל מה שאף אחד
לא צריך לראות
|
אני גיליתי
שכשאין תשובה
פתאום השאלה
הופכת חשובה
|
אני לא טובה
בלכעוס על איש
פרט לעצמי
|
אני עכשיו
נופלת למים
לומדת לשחות
לומדת לנשום
|
אני רוצה שתזמין אותי לסרט
אני רוצה שתחשוב שאני נהדרת
|
אני רוצה
להעז
לבזבז
רגשותיי על מי שבא
ולהסתכן באכזבה
|
אני רוצה למות
בגיל שיבה
ושובע
|
בלי לעצור
בלי להסס
בלי להחליט
בלי חרטה
|
מתהפכת בקרבי
עטופה בשקרים
דקרת אותי
בסכינים קרים
ולא איכפת לך
|
אני שונאת בוקר
ומר לי בפה
אני שונאת את העולם
וצריכה קפה
|
הייתי רוצה להיות רוח
לנשוב על פניך
לפזר שיערך
|
אני כותבת בלי סוף
אותיות מילים משפטים
בלי לחשוב
|
אתה מספר לי
עד כמה מעצבנות אותך
בחורות ישראליות
|
בבקשה אל תגיד
שתאהב אותי תמיד
כי מה שאני הכי שונאת
זה את הסילוף של האמת
|
בבקשה תדקלמו לי
את שרוצה אני לשמוע מפיכם
בבקשה תגידו שהצלחתי
לרצות ולספק את כל כולכם
|
ביקשתי ממך
לצלם אותי מביטה בך
|
אתה איתי עכשיו
ובמקום הזה
בזמן הזה
אנחנו שניים
|
בנקודה הנוכחית בחיי
אני זקוקה לאב יותר ממאהב
מישהו שיגן עלי
יאהב אותי
לא מישהו שישבור לי את הלב
|
גם אני רוצה,
שיכתבו לי שירים.
וישימו פני,
על מיליון ציורים.
|
אני אוהבת לשים בפה
כל מיני דברים
|
אצבעות הבדידות
מסביב לגרוני
חונקות אותי
|
דווקא עכשיו
כשחשבתי
שהיה ונגמר
|
טובלת המכחול בפצע
צובעת באדום דמי
את הבד הלבן
של הקיום היום-יומי
|
דירה להשכרה
בכפר-סבא
רחוב האילנות
קומת קרקע
|
אני רואה בך
דמות אב
כי זה
מה שאני צריכה עכשיו
|
תגיד לאחת שתהיה אחרי
שלא תאהב אותך יותר מדי
|
האם את יודעת
עד כמה את נוגעת
בקצוות עצבים חשופים בתוכי
|
האם אתם באמת רוצים לראות
את מה שבתוכי שואף להתגלות
מה הוא האושר שאתם שואפים
מלקרוא על איך פצעים נפתחים
|
שפתיך
יונקות ממני את הרעל
מצילות אותי מעצמי
|
לשחק אותה
קשה להשגה
בזה אני
ממש לא מתמחה
|
החלום שלי
הוא אפשרות למחוק במוחך
את דמותי
|
סליחה
יש אולי למישהו גפרור?
כי אני עומדת להבעיר באש את ממזר הארור
|
אבל זה לא קורה
זה לא באמת
אתה כל-כך רוצה אותה
היית מת
|
תמיד רציתי
שהים יהיה שלי
שאף אחד לא יוכל
לזהם את המים
|
העולם לא יהיה אותו הדבר
כשנתעורר כולנו לבוקר מחר
|
רק ביקשתי שתאמין
שהכל הפוך
|
קירות של דממה
מסיכות חיוכים
|
והכאב מנחם
להמשיך להלחם
בגוף הזה שלי
שמפריד
ביני לבינך
|
התשכח לי
את החיוך התמידי בעיני
כי פשעתי לך
מטה אותך אחרי חטא
|
ואני הערבה
בוכה אל תוך המים
וילדים משתכשכים
בדמעותיי לאור היום
|
כל מה שרציתי היה זיון
בום וגמרנו אחד הגון
להפרד כידידים
ובכל זאת עדיין להזדיין לפעמים
|
זיכרונות מתוקים
של דברים אסורים
שומרת לי אותם
תחת מאה מנעולים
|
חתיכות קטנות ממני נופלות על הרצפה
הופכות לפיסות זכוכית חדה
כפות רגלייך דוממות
את לא יודעת למה אני בודדה
|
נועץ ציפורניים
בעורי הענוג
מעביר אצבעות
בשיערי הספוג
|
למרגלות מיטה קטנה
שמיכה כמו מחפשת
להסתתר
|
ואתה שם רחוק
מתקיים בלעדיי
ואני כאן
לא לבד
אבל בלעדיך
|
לילות לבנים
בין סדינים רטובים
במערבולת מילים
שוב כותבת שירים
|
חופרת בשירי
נוברת במילים
מחייכת אל מול רגשות ישנים
|
לא להרגיש
לא לחשוב
לא לדמם
לא לכאוב
|
רק חיבוק מלא מטעני מיניות
והיה זה מספיק
|
חייבים ללמוד
לסבול בשקט
אחרת כל העולם יהיה חירש
|
אפשר אולי
להשאיל ממך חלום?
כי לי נגמרו
החלומות להיום
|
חלומות ילדותי
בריח של נפט מעובד
במעבדה של אימא
|
שתלתי את אהבתי בך
עם בוא הגשם הראשון
התמנתי בליבך את הזרעים
כשהיורה התדפק על החלון
|
להסניף אותך
להזריק אותך ישר לוריד
אני רוצה לשתות אותך
בכוסות גדולות
|
אין כלום
יבש וריק לי בין אוזניים
ונגמרו לי כל מילות השיר
|
אבל יותר מזה אני לא צריכה
ויתרתי על התעלמות ובריחה
ובין ריב לצעקה
כלום לא חשוב
|
בחדר צפוף עם קירות גבוהים
יושברת על ריצפה קרה
מוקפת דפי שירים
ילדה תמימה
|
ילדה טובה יוצאת מהבית
בשמלה צנועה
ומתחת לבד הקליל
תחרה שחורה
|
פיסות טיח קטנות
מכסות את רצפת מחשבותי, אבק אפור לבן
מערפל את עיני והיצר הזה,
מתדפק על ראשי,
|
תכבול אותי
בתנאים שלך
תפשק רגלי
בהתחנפות
|
הכוח שאתה
בי שלי
לידי מסביבי
מאכיל אותי מנות דגושות של חיבה
|
התגברתי
כבר שכחתי את כל תשוקותי הרעות
אך תת-המודע שוב קורא לי
עוד רוצה אותך בעומקי בחלומות
|
או אולי אהבה
זו מילה גדולה מדי
או אולי פשוט אתה
זה שגדול עלי
|
כל-כך קשה לחיות
עם העבר שלנו
לראות עתיד
כשאין לנו הווה
|
את כל מכאובי
לא לעצמי שמרתי
פיזרתי אותם
בכל העולם
|
כמו מזכרות קטנות
כמו גלויות צבעוניות של רגש
|
כשמתתי
הכל עצר לרגע
הכל מת לשנייה אחת
|
לאהב אותך זה פשוט
כי התאהבתי בך בטעות
|
אף פעם לא ראיתי
משהו יותר לא הוגן
הי דורכת עליך
ואתה לא מתגונן
|
לנשום
לנשוף
הגוף רגוע
המחשבות רצות
|
לא כותבת לך יותר שירים
וגם לא אפילו סיפורים קצרים
מעכשיו אני אכתוב לך
במשפטים קרים
ביטויים מנוקרים
|
אני לא טיפשה כמו שאתה חושב
|
בלי יותר מדי מילים,
ולא יותר מדי בשקט
|
מורחת פנים בצבעים בוהקים
ורגע לפני ששוברת
נחבאת אל הכלים
|
חושך מרפא
כי לא רואים
ואם לא רואים
לא כואבים
|
לכל האנשים,
שחושבים שאם,
הם פוגעים יותר,
הם טובים יותר.
|
לפעמים אני חושבת
על העתיד
על המחר
|
נטול אושר
לא מזהם
פולט רגשות ידידותיים לסביבה
|
מוקדם לי מדי
לחשוב על מוות
לשקוע בדיכאון
|
מותר לך
לצלול למים הצלולים
לחבק את השקט
להיכנע למעמקים
|
מעשנת בשרשרת
לא איכפת לי מה
יקרה
אחרי שלא אהיה
פה יותר
|
אני לפעמים מרגישה
כמו המזוודה המרופטת
שמסתובבת על המסילה בשדה התעופה שעות
|
בשבילך
אני כמו
מטריה
ביום קיץ
|
מילים של עלבון
מילים של נחמה
מילים שנפלטו כך סתם
מילים בלי כוונה
|
מילים קטנות שנאמרו בחשכה
מותחות בי מין מיתר חבוי
נגיעות גנובות בגוף שלך
כמו טעימות קטנות ממשהו אסור
|
אתה תמיד מלאך שלי,
בתוך עולם של מלאכים.
בתוך עולם של טוב ורך,
אתה מלאך, תמיד נסלח.
|
תקראו לי אנוכית
אבל אין לי יותר כוח
הטרוריסטים האלה
אנסו לי את המוח
|
נורא קשה לי לפעמים
להאמין
שגם עלי חולמים
|
אני מחפשת אהבה
צריכה את התחושה
ואת האהבה שלך
מזמן לא מרגישה
|
ואני מחפשת משהו חדש
רגש לא משומש
משהו קל ומטופש
|
סתם אדם,
לא טיפש,
לא חכם,
לא מושלם
|
הולכת במעגלים
וכל צעד
מוביל אותי
קצת יותר קרוב
למקום ממנו התחלתי
|
אני אישה פאטאלית
מקלידה מהר
לא צריכה להיזהר
|
למרות המרחק הנפשי
ששמתי בינינו בעל כורחי
נמתחת כמו גומי
רוצה אותך בכל כוחי
|
מרלין מנסון בפול ווליום
כי זה מה שעושה לי טוב
|
משהו חייב לקרות
להעיר אותי
מהנמנום החדגוני
שלתוכו הדרדרתי
|
היא אוהבת אותך
יותר ממני
אני יודעת את זה
וזה לא משנה
|
אוהב אותך עדיין
למרות כל השנים
אבל את והוא
שניים
כמו זוג יונים
|
זה יעבור
אומרת
וקמה מהכורסא
|
לא רציתי להיות כאן
לא עכשיו
לא היום
|
אני עם מישהו אחר
אתה יודע
אבל אתה לא אומר
|
נושכת ונושקת
אוהבת ושונאת
נשברת ונופלת
לא יכולה להתאפק
|
אמרתי לניצה
בואי איתי למיטה
אבל ניצה פלטה
איכס לא אתה
|
נישקתי אותך
על השפתיים
בבי"ס מול כולם
|
נמאס לי
מהאדישות
מההתחמקות
חוסר הפתיחות
|
מכאן אני הולכת
משוברת
מכאן אני הולכת
חסרה
|
אני אחרוט
מגעי על עורך
בציפורני הארוכות
|
אתה מעשן אותי
סיגריה אנושית
שואב ממני רעל
שיעשה לך טוב
|
אתה היית היחיד
אתה היית הראשון
ועכשיו בלעדיך ללמוד לנשום
|
אז סליחה אם פגעתי
אם סליחה היא התשובה
מתוך תמימות על העולם סמכתי
הצגתי עצמי לראווה
|
לא עוד
כל הכבוד
להתראות ילדות
שלום מציאות
|
אני נופלת לתהומות
שאיש אף פעם לא יבין
אני מחפשת משהו בעצמי
שאיש אף פעם לא ימצא
|
עדיין עושה לי את זה
למרות שהתגברתי
|
אתה ואני
מושלמים בעיני אחרים
אנחנו בלתי נפרדים
|
אתה רציני
גובל במשעמם
אתה מדבר שטויות
אתה סתם חולם
|
עקבים גבוהים דופקים לי את הקצב
ולבי מנסה לפעום מהר יותר
צריכה לרוץ
חייבת להצליח
|
אני לא מחפשת
משהו שונה
אני לא מתקשרת
כשאתה לא עונה
|
תוכניות אסטרטגיות סבוכות
על גבי מפות מגולגלות
|
הם הובילו אותנו,
ערומות וקפואות,
אל חדר הבדיקות,
בשורות ארוכות.
|
הפרובוקציה מוכרת
כמעט כל דבר
במחיר נשמתו של משורר מיוסר
|
אלו מילים אחרות
אלו מילים זרות
אלו נשימות קרות
במורד עורפי
|
אתה צבוע
טוב-טוב
מטויח
בצבעים אפורים
בגוונים כהים
|
אתה מביט בי בקהל רוקדת
עיניך נעוצות בחזי
כמו חץ מורעל של תשוקה
|
צעד
עוד צעד
ושוב נפילה
כמו סיזיפוס
לראש ההר
אני שוב עולה
|
הנפילות שלי לתהום האהבה
הן כמו קוביות סוכר
|
הקטע הזה
ממש נורא
את מתחרה שלי
או אחותי לצרה
|
נימפות יער הפלדה והבטון
השילו גבולות בד מגופן הצעיר
|
באהבה
כמו במלחמה
הכיבוש לא מספיק
צריך גישה קצת שונה
|
קרוב אל העין,
רחוק מהלב.
ולא ממש איכפת,
שאתה רוצה ואוהב.
|
בינינו עולמות יפרידו
וסדין אחד ספוג זעה
את לא יודעת
לא קולטת
עד כמה אני בך מקנאה
|
גרגרי זעם קטנים
חורקים בין גלגלי אהבתנו
|
לא עוצרת
לא חושבת
אין זמן
אין לאן
|
הייתי רוצה
לקשור אלי
את כל האנשים שאני אוהבת
|
רק כשרע לי באמת
אני מרשה לעצמי
לשים את המוסיקה שלך
בחדר שלי
|
נגיעה בחושך
עוד מישוש
עוד ליקוק
|
שיחות טלפון בינינו
טיפות קטנות
בגשם רגשות
|
בעינינו משתקפים צללי הטורפים
העורבים לנו בפינות הרחובות
שסופם ידוע מראש
|
פעם כתבתי שירים לאלוהים
אבל יום אחד הפסקתי
כי הוא לא שומע
|
אז אתה מרגיש שלם עם עצמך
מחייך לעצמך במראה בבוקר
מתעלם מהגופות עליהן אתה דורך
בדרך מחדר השינה לאמבטיה
|
מטייל בין חדרי לבי
אתה שם
אבל לא שם
|
אני אהיה ילדת פרחים
גם בגיל שבעים וקצת
ואעשה מה שבראש שלי
בחוסר טאקט מוחלט
|
קצת שקט
הפסקה קטנה
ביום הזה הרועש כל-כך
|
גשמי זעם יורדים
נשפכים מעיני
ברקים נשברים
מקצוות אצבעותיי
|
עם כל מילה שאמרת
כל מבט כל תנועה
כמו הוספת לי דלק לתוך הבערה
|
אני והשתיקה
חברות טובות
יחד, יד ביד
מולך יושבות
ושותקות
|
אני עוד אפתח לי פה
הרמון של ממש
וכל יום יהיה לי
גבר חדש
|
ואין סיבה
לחפש תשובה
כי אין אחת
כולנו לבד
|
זה לא חייב לשנות
של מי האצבעות
כל עוד הן נוגעות
מלטפות
|
את עוד תביני
כשתרגישי על בשרך
את עוד תבכי כשהלהב הלוהטת
תפרום את עורך
|
את היית הדבר הכי מוזר
שקרה לי מזה זמן רב
|
תודה לך שראית אותי
דרך עיניים אחרות
כי עד שלא התעוורתי
לא ידעתי את העולם לראות
|
תחת שמי יום הדין
פתאום אנשים
מתחילים להבין
|
כשראיתי אותך
חשבתי אולי הוא
הוא האחד
|
תן לי להמיס לבך
תן לי להיות שלך
|
היום עם רדת החמה
אתה תהיה שלי
אני אהיה שלך
|
כשפתחת את הדלת
והדלת נפתחה
ועמדת ללכת
שאלת שאלה
|
רק טיפש אמיתי יכול לדפוק את הראש בקיר ואז להגיד שיש לו
מיגרנה. רק כסיל מושלם יכול לזעוק על שאין לו כסף, ואז להתקשר
אלי לסלולרי בשביל להביע תדהמה טוטלית על חשבון הטלפון המופצץ
שלו.
|
"בולימיה נברוזה."
הוא אמר את המילים בכוונה לאט נורא, שישמע מדעי. מלא בחרא,
הדוקטור גינזבורג הזה, מה כבר הוא מבין, המתנשא הזה?
|
לכל אחד יש עבודה. וגם העבודה שלי היא בדיוק כמו כל העבודות
בעולם - השכר גרוע, תנאי עבודה מזוויעים... אפילו משרד משלי
אין לי! ולמרות טבעה של העבודה שלי, אני חושבת שאני מבצעת
אותה לא רע ויש בי יותר הגינות מרוב עורכי הדין ופקידי
מס-ההכנסה.
|
הגעתי לפה ב- 8 ועכשיו כבר 8:30, ואני עדיין בוהה בכביש באותו
חוסר טעם כמו לפני חצי שעה.
|
אתה ערפד רגשות, האגו שלך תופח על כאב של אחרים כמו על שמרים.
משחק בכאילו במשחקים של גדולים אבל ילד, ילד אתה כבר אבא ובן
30 וקצת. אתה טעות.
|
אתם יודעים איך זה כשילדים בוכים, בלי מעצורים במין בכי משחרר
כזה, רטוב עסיסי אפילו וקולני עד כדי שהשכנים יצאו לברר מה
קרה?
|
איכשהו אתה סובל אותי. לפעמים לא מבינה בכלל איך, אבל אתה
סובל אותי. את השיגעונות שלי, הילדותיות שלי, הכעס, הרצינות,
הדיכאונות, השנאה העצמית.
|
אימא שלי בטח תשתגע. היא תשמע ברדיו שהיה פיגוע, ותתקשר אלי
מיליון פעם ואני, אני לא אהיה שם לענות. וכתבי הטלוויזיה
יתחילו להעלות ספקולציות, להגדיל את מספר ההרוגים בניחושי סרק
רק כדי לזעזע עוד קצת.
|
It all started with the end of the world
|
הוצאתי את לשוני, וליקקתי מעליך את הזיעה, טועמת, חודרת לתוך
התודעה שלך, הרוק שלי מלכך את כולך, עושה אותך מבריק.
|
ואז הסתכלתי במראה. של מי הפנים האלה בכלל? הן לא שלי, הן
שלה. הן של הכלבה שמזיינת את האח הנשוי של חבר שלה. ומה זה
משנה אם היא לא רוצה? זאת היא אשמה!
|
האמת שבתוכי כתובה בשפה אחרת
|
היום באוטובוס פגשתי את אלוהים. הוא בכלל לא נראה כמו באגדות
לא איש עם זקן לבן ולא גלימה לבנה עם חוטי זהב. לא היה לו מטה
בידו ואפילו לא הילה סביבו.
|
אני בת 18, ופתאום אני מבינה, פתאום אני קולטת שכבר אף פעם אני
לא אוכל לקנות כרטיסים בהנחה של ילדים, ולא לבחור מגמה לתיכון
ולא לאבד את בתולי. וזה כל-כך מפחיד ועצוב.
|
הסוהר העיף בה מבט, ובאפאתיות מאוסה הדליק עוד סיגריה. הוא
ידע בדיוק כמו שהיא ידעה שאסור לעשן פה, אבל לשניהם ממש לא היה
איכפת. האור האפלולי של תא הממתינים הבהב בכל פעם שמישהו איבד
את חייו בכסא החשמלי. בתקופה שהיא הייתה כאן, היא ספרה ארבע
עשרה הבהובים ובכ
|
אני ניגשת אליו בצעדים מהירים, ובפנים חסרות רגש. העקבים שלי
דופקים קצב על האספלט, כמו תופים של לפני הוצאה להורג.
|
כמה מכם היו פעם בטיפול פסיכולוגי?
|
מסגרת, זכוכית, סכין גילוח, כדורים רנדומיללים מהארון ומצב רוח
רע.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
גם אתה היית
פרנואיד אם כולם
היו רודפים
אחריך
שמוליקיפוד
במנוסה. |
|
