[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלאכים אלוהים והשטן
נגעתי בו בעדינות, כאילו הוא היה הילד שלי הישן בזרועותיי.
העור שלו היה קר והפנים שלו חלקות מהרגיל כנגד הפטמות שלי.
הקרניים שלו פתאום נראו קטנות יותר והזנב הארוך והמחודד שלו
היה שמוט למרגלות המיטה השחורה הגדולה עליה ישבתי, מלטפת
בעדיות את ראשו של אהובי, ה

מדע בדיוני
בהבזק אור, הופיעה לה דמות צנומה שכובה על הדשא הירוק. הוא
היה עירום, שעיר, ודי מכוער. אבל, האסתטיות של אדם לא הייתה
ממש חשובה ברגע זה. בכלל, הגנים שלו נבנו כך שהיה זה ברור כי
במוקדם או במאוחר יעבור מוטציה.

אירוטיקה
אני שוכבת במיטה עירומה כביום היוולדי, מהופנטת על ידי תנועת
המאוורר מעלי, מקשיבה בחצי אוזן לזמזום הקליל של המזגן על רקע
מוזיקה שקטה מתנגנת. אני מתגעגעת.

היפרדות
המילים חותכות אותי יותר מאשר אותך, מקיזות דם ודמעות ומוגלה
מכל הפצעים שחשבתי שהגלידו מזמן.

"הלו את!"
"מי אני?"
"כן את! 'סתכלי עלי. איכס. איזו מכוערת את. מה הפלא שאף אחד
לא סובל אותך. מה הפלא שכולם שונאים אותך. את כל-כך מגעילה."

זוגיות
זה אפילו לא היה זיון, זו הייתה רק בגידה קטנה. אילו יכולתי
לסובב דברים על פניהם, לא הייתי עושה את זה. לא הייתי בוגדת
בו ככה ולא הייתי שמה כזאת כמות של מסקרה.

אהבה נכזבת
התחלה היא תמיד סוף. וככה, ההתחלה של מערכת היחסים בינינו
הייתה סוף בשבילי, הסוף של מה שאני הייתי.

מכתב
זה נגמר. וחבל. כל האושר הפוטנציאלי הזה שקינן בתוכי נפלט
ממני בגוש דם מסריח אחרי צירים ארוכים ומיגעים, ועכשיו הוא
התפורר ונעלם ואתה מבחינתי עוד משהו שהיה ואינו, או אולי כלל
לא היה, והייתה זו רק פאטא-מורגנה בראשי, מן אהבה מושלמת
שניסיתי ליצור לי, דמות אב

סופני
בלילה שבאה אלי ההארה ישבתי בחוף סידני אלי, בהרצליה, בישראל,
בכדור-הארץ, במערכת שמש נידחת בשביל החלב ביקום מעוות שאין לו
שם, ושרפתי את קצה הבוהן שלי כשהדלקתי לי עוד מלבורו לייט,
בניסיון לעבור בשפיות דעת יחסית את הערב המסריח הזה.

הוא הביט בי בעיני כלבלב, ואני הושטתי את ידיי. הוא נזרק לתוך
זרועותיי בצלילה שלא הייתה מביישת אף קופץ ראש אולימפי, עם
היפוך אחורי, בורג, סאלטה משולשת ונחיתה חלקה לתוך החזה שלי.
הקהל מריע.

מדע בדיוני
אחת התיאוריות המודרניות בפסיכולוגיה גורסת שמוח האדם בנוי
להימנע מכאב כי הוא מוביל למוות, ולהימשך להנאה כי היא מובילה
לחיים אופטימליים. לי התיאוריה נראתה חסרת הגיון ואי-סימטרית
עוד בפעם הראשונה שנתקלתי בה.

משל
ביער הקסום שלי, מבקרים ציידים רבים. הם מתגנבים בין העצים
הגבוהים, רוביהם בידיהם ומנסים לצוד אותי, אך לשווא. אני
חדת-הקרן אולי הקטנה והתמימה ביותר ביער, אבל גם אני מבינה מה
זה אומר צייד, ומה זה אומר להיות רק גוש בשר שנגרר על האדמה
מאחורי צייד כלשהו בדרכו

מיתולוגיה
הוא נראה כמו ילד, מתבגר צנום וקטן, עורו הלבן מלוכלך בבוץ
ועיניו מכוסות פיסת בד שנקשרה סביב ראשו עטוי תלתלי הזהב.
בידיו הוא אחז בקשת והחצים היו מפוזרים סביבו, חלקם מגואלים
בדם. אילו היה זה אדם רגיל, הייתי ודאי בורחת משם וקוראת
למשטרה רק שהוא נראה לי שונה

ארצישראל
קמתי בבוקר עם זעה קרה על מצחי. חלמתי סיוט. בסיוט אלוהים
היה אבא שלי, והוא חילק לי ולאחים שלי ספרי קודש עם השמות שלנו
חרוטים עליהם.

סוריאליזם
אני נופלת לאט, כמו בצילום של אחרי, סלואו מוטיון שנותן לי
אפשרות לעשות כל תנועה מושלמת, חדה ובכל-זאת אלגנטית. בורג
ואני מסתחררת, כמעט ומאבדת איזון, אבל אז שוב מחבקת את ברכי
לחזי, ואני בסדר

אהבה
ופתאום היה שקט. באמצע קהל רועש, ומוסיקה רועמת ומחיאות
כפיים, הייתה דממה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
Your sweat tastes like bitter poison
Your eyes stab like the sharpest knives

Angel eyes please look at me
And tell me what you see

אינטרוספקטיבי
Woman-girl
Flying to fall
Learning to be stupid
Nothing at all

התחושה הזאת
פרדוקס בפני עצמה

A vampire of emotions
Suck out what I can contain
Love or hate it's all the same
In this deadly game

כעס
Don't say a word
Cause I know it's all a lie
And I won't believe you were alive
Until the day you die

אהבה
Don't fall in love with me,
You said,

פואמה
"תראי ההוא שאת אוהבת נורא?
הוא ממש ממש מציק לי
זו ממש ממש צרה

פזמון
There must be something
You can say
To make me happy
To make me stay

ארוטי
Unconditional surrender
Something soft
Something tender

מורבידי
In the shadows of my mind,
In the darkness of my soul,
Live and breathe the thoughts I hide,
Lays the madness that I hold.

ארספואטיקה
עצירות.

בדידות
בואו קחו
לפני שנגמר

אודה
מעליך יש פלומת שיער
עם תלתלים שחורים
ומתחתיך מתנדנד לו
שק של אשכים

אודה
אתה טיפש
כסיל
יוקש חסר תועלת

אהבה
אולי בזמן אחר
יקום אחר

מצב
הוא מחייך אליך
שובה אותך בקסמיו
ואת בלי כוונה
מחייכת חזרה אליו

כמיהה
רואה אותך
בחלומות שלי
עטויה לבן צחור

מצב
איך זה
שאין לי מה להגיד
הם היו לי המון טענות
תמיד

אכזבה
הקול שלך כבר לא
עשה לי
בבטן
את הקטע שלו

יחסים
אילו יכולת
לשנות אותי

אלוהים
אין אלוהים
עכשיו אני יודעת

עצב
אין דבר
יותר קשה
מלאהוב אדם
ולדעת
שהוא לא יבין
אותך לעולם

מורבידי
דברים קטנים
שחורים זוחלים

ביקורת
תכניס ראשך כאן
וניתן לך תשובה
חברה
אהבה
שלווה
גאווה

אכזבה
אכזבות קטנות
שנאספות
והופכות לכבדות
עם בוא ערב

אלוהים
ויאמר אדוניי
לא תעשה לך אלוהים אחרים
ואני אתאיסטית טיפשה
לא הקשבתי לחוק שבחוקים

יחסים
בבקשה אל תאהב אותי
בבקשה תפסיק
כל הרגש הזה שלך
מכאיב לי
הוא כבד ומעיק

כל-כך מאוחר
היה עדיף כבר
אם הרמת טלפון מחר

יחסים
אם הייתי תמיד מאושרת
לא הייתי חוזרת
לבכות על כתפך

קובץ שירים
אמא אמרה לי // שאם רוצים משהו // מספיק חזק // אז זה קורה. //
אבל זה בגלל שאמא שלי // לא מכירה אותך

אינטרוספקטיבי
ואני תקועה באמצע
בין דמיון ומציאות
מחפשת לי מקום
בין טירוף לשפיות

אהבה
בעולם כה מסובך,
שני לבבות,
ואהבה פשוטה.

מצב
סתם ככה
בפאב באמצע החיים
פגשתי אותו
אחרי הרבה הרבה שנים

יחסים
אני בולעת
את כל מה שאף אחד
לא צריך לראות

הרהור
אני גיליתי
שכשאין תשובה
פתאום השאלה
הופכת חשובה

יחסים
אני לא טובה
בלכעוס על איש
פרט לעצמי

אני עכשיו
נופלת למים
לומדת לשחות
לומדת לנשום

יחסים
אני רוצה
להעז
לבזבז
רגשותיי על מי שבא
ולהסתכן באכזבה

אני רוצה שתזמין אותי לסרט
אני רוצה שתחשוב שאני נהדרת

הרהור
אני רוצה למות
בגיל שיבה
ושובע

אינטרוספקטיבי
בלי לעצור
בלי להסס
בלי להחליט
בלי חרטה

ייסורים
מתהפכת בקרבי
עטופה בשקרים
דקרת אותי
בסכינים קרים
ולא איכפת לך

הרהור
אני שונאת בוקר
ומר לי בפה
אני שונאת את העולם
וצריכה קפה

יחסים
הייתי רוצה להיות רוח
לנשוב על פניך
לפזר שיערך

ארספואטיקה
אני כותבת בלי סוף
אותיות מילים משפטים
בלי לחשוב

ייסורים
אתה מספר לי
עד כמה מעצבנות אותך
בחורות ישראליות

יחסים
בבקשה אל תגיד
שתאהב אותי תמיד
כי מה שאני הכי שונאת
זה את הסילוף של האמת

בבקשה תדקלמו לי
את שרוצה אני לשמוע מפיכם
בבקשה תגידו שהצלחתי
לרצות ולספק את כל כולכם

קצרצר
ביקשתי ממך
לצלם אותי מביטה בך

מצב
אתה איתי עכשיו
ובמקום הזה
בזמן הזה
אנחנו שניים

יחסים
בנקודה הנוכחית בחיי
אני זקוקה לאב יותר ממאהב
מישהו שיגן עלי
יאהב אותי
לא מישהו שישבור לי את הלב

ייסורים
שונאת אותך
רוכן
נושם
עלי

כמיהה
גם אני רוצה,
שיכתבו לי שירים.
וישימו פני,
על מיליון ציורים.

קצרצר
אני אוהבת לשים בפה
כל מיני דברים

ייסורים
אצבעות הבדידות
מסביב לגרוני
חונקות אותי

געגוע
דווקא עכשיו
כשחשבתי
שהיה ונגמר

אינטרוספקטיבי
טובלת המכחול בפצע
צובעת באדום דמי
את הבד הלבן
של הקיום היום-יומי

סאטירה
דירה להשכרה
בכפר-סבא
רחוב האילנות
קומת קרקע

אני רואה בך
דמות אב
כי זה
מה שאני צריכה עכשיו

יחסים
אני משתנה

יחסים
תגיד לאחת שתהיה אחרי
שלא תאהב אותך יותר מדי

ארספואטיקה
האם את יודעת
עד כמה את נוגעת
בקצוות עצבים חשופים בתוכי

ארספואטיקה
האם אתם באמת רוצים לראות
את מה שבתוכי שואף להתגלות
מה הוא האושר שאתם שואפים
מלקרוא על איך פצעים נפתחים

יחסים
שפתיך
יונקות ממני את הרעל
מצילות אותי מעצמי

לשחק אותה
קשה להשגה
בזה אני
ממש לא מתמחה

החלום שלי
הוא אפשרות למחוק במוחך
את דמותי

נוסטלגיה
סליחה
יש אולי למישהו גפרור?
כי אני עומדת להבעיר באש את ממזר הארור

אהבה
אבל זה לא קורה
זה לא באמת
אתה כל-כך רוצה אותה
היית מת

עצב
תמיד רציתי
שהים יהיה שלי
שאף אחד לא יוכל
לזהם את המים

ביקורת
העולם לא יהיה אותו הדבר
כשנתעורר כולנו לבוקר מחר

רק ביקשתי שתאמין
שהכל הפוך

יחסים
קירות של דממה
מסיכות חיוכים

ייסורים
והכאב מנחם
להמשיך להלחם
בגוף הזה שלי
שמפריד
ביני לבינך

קצרצר
היה לך ריח של חופש

עצב
התשכח לי
את החיוך התמידי בעיני
כי פשעתי לך
מטה אותך אחרי חטא

עצב
ואני הערבה
בוכה אל תוך המים
וילדים משתכשכים
בדמעותיי לאור היום

סאטירה
כל מה שרציתי היה זיון
בום וגמרנו אחד הגון
להפרד כידידים
ובכל זאת עדיין להזדיין לפעמים

געגוע
זיכרונות מתוקים
של דברים אסורים
שומרת לי אותם
תחת מאה מנעולים

בדידות
חתיכות קטנות ממני נופלות על הרצפה
הופכות לפיסות זכוכית חדה
כפות רגלייך דוממות
את לא יודעת למה אני בודדה

ארוטי
נועץ ציפורניים
בעורי הענוג
מעביר אצבעות
בשיערי הספוג

למרגלות מיטה קטנה
שמיכה כמו מחפשת
להסתתר

כמיהה
ואתה שם רחוק
מתקיים בלעדיי
ואני כאן
לא לבד
אבל בלעדיך

בדידות
לילות לבנים
בין סדינים רטובים
במערבולת מילים
שוב כותבת שירים

מצב
חופרת בשירי
נוברת במילים
מחייכת אל מול רגשות ישנים

אינטרוספקטיבי
לא להרגיש
לא לחשוב
לא לדמם
לא לכאוב

כמיהה
רק חיבוק מלא מטעני מיניות
והיה זה מספיק

מחאה
חייבים ללמוד
לסבול בשקט
אחרת כל העולם יהיה חירש

אכזבה
אפשר אולי
להשאיל ממך חלום?
כי לי נגמרו
החלומות להיום

נוסטלגיה
חלומות ילדותי
בריח של נפט מעובד
במעבדה של אימא

סונטה
שתלתי את אהבתי בך
עם בוא הגשם הראשון
התמנתי בליבך את הזרעים
כשהיורה התדפק על החלון

כמיהה
להסניף אותך
להזריק אותך ישר לוריד
אני רוצה לשתות אותך
בכוסות גדולות

כמיהה
עוד מנה אחת
ודי

ארספואטיקה
אין כלום
יבש וריק לי בין אוזניים
ונגמרו לי כל מילות השיר

יחסים
אבל יותר מזה אני לא צריכה
ויתרתי על התעלמות ובריחה
ובין ריב לצעקה
כלום לא חשוב

אינטרוספקטיבי
בחדר צפוף עם קירות גבוהים
יושברת על ריצפה קרה
מוקפת דפי שירים
ילדה תמימה

מצב
ילדה טובה יוצאת מהבית
בשמלה צנועה
ומתחת לבד הקליל
תחרה שחורה

ארוטי
ידיך על גופי
ידי יוצר

אינטרוספקטיבי
פיסות טיח קטנות
מכסות את רצפת מחשבותי, אבק אפור לבן
מערפל את עיני והיצר הזה,
מתדפק על ראשי,

ארוטי
תכבול אותי
בתנאים שלך
תפשק רגלי
בהתחנפות

ארוטי
הכוח שאתה
בי שלי
לידי מסביבי
מאכיל אותי מנות דגושות של חיבה

התגברתי
כבר שכחתי את כל תשוקותי הרעות
אך תת-המודע שוב קורא לי
עוד רוצה אותך בעומקי בחלומות

אכזבה
או אולי אהבה
זו מילה גדולה מדי
או אולי פשוט אתה
זה שגדול עלי

יחסים
כל-כך קשה לחיות
עם העבר שלנו
לראות עתיד
כשאין לנו הווה

ארספואטיקה
את כל מכאובי
לא לעצמי שמרתי
פיזרתי אותם
בכל העולם

ארספואטיקה
כמו מזכרות קטנות
כמו גלויות צבעוניות של רגש

אינטרוספקטיבי
כשאני איתך
אני לא אני

כשמתתי
הכל עצר לרגע
הכל מת לשנייה אחת

קצרצר
לאהב אותך זה פשוט
כי התאהבתי בך בטעות

יחסים
אף פעם לא ראיתי
משהו יותר לא הוגן
הי דורכת עליך
ואתה לא מתגונן

לנשום
לנשוף
הגוף רגוע
המחשבות רצות

אהבה נכזבת
לא כותבת לך יותר שירים
וגם לא אפילו סיפורים קצרים
מעכשיו אני אכתוב לך
במשפטים קרים
ביטויים מנוקרים

אני לא טיפשה כמו שאתה חושב

קצרצר
בלי יותר מדי מילים,
ולא יותר מדי בשקט

מורחת פנים בצבעים בוהקים
ורגע לפני ששוברת
נחבאת אל הכלים

יחסים
אתה יכול ללכת
זהו
נגמר

אהבה
חושך מרפא
כי לא רואים
ואם לא רואים
לא כואבים

ביקורת
לכל האנשים,
שחושבים שאם,
הם פוגעים יותר,
הם טובים יותר.

הרהור
לפעמים אני חושבת
על העתיד
על המחר

נטול אושר
לא מזהם
פולט רגשות ידידותיים לסביבה

מגיע לי
מגיע לי
מגיע לי

הרהור
מוקדם לי מדי
לחשוב על מוות
לשקוע בדיכאון

מותר לך
לצלול למים הצלולים
לחבק את השקט
להיכנע למעמקים

ייסורים
מעשנת בשרשרת
לא איכפת לי מה
יקרה
אחרי שלא אהיה
פה יותר

הרהור
אני לפעמים מרגישה
כמו המזוודה המרופטת
שמסתובבת על המסילה בשדה התעופה שעות

מצב
בשבילך
אני כמו
מטריה
ביום קיץ

פזמון
מילים של עלבון
מילים של נחמה
מילים שנפלטו כך סתם
מילים בלי כוונה

ארוטי
מילים קטנות שנאמרו בחשכה
מותחות בי מין מיתר חבוי
נגיעות גנובות בגוף שלך
כמו טעימות קטנות ממשהו אסור

יחסים
אתה תמיד מלאך שלי,
בתוך עולם של מלאכים.
בתוך עולם של טוב ורך,
אתה מלאך, תמיד נסלח.

מחאה
תקראו לי אנוכית
אבל אין לי יותר כוח
הטרוריסטים האלה
אנסו לי את המוח

נורא קשה לי לפעמים
להאמין
שגם עלי חולמים

יחסים
אני מחפשת אהבה
צריכה את התחושה
ואת האהבה שלך
מזמן לא מרגישה

אינטרוספקטיבי
ואני מחפשת משהו חדש
רגש לא משומש
משהו קל ומטופש

מורבידי
סתם אדם,
לא טיפש,
לא חכם,
לא מושלם

מצב
הולכת במעגלים
וכל צעד
מוביל אותי
קצת יותר קרוב
למקום ממנו התחלתי

אני אישה פאטאלית
מקלידה מהר
לא צריכה להיזהר

כמיהה
למרות המרחק הנפשי
ששמתי בינינו בעל כורחי
נמתחת כמו גומי
רוצה אותך בכל כוחי

כעס
מרלין מנסון בפול ווליום
כי זה מה שעושה לי טוב

מצב
משהו חייב לקרות
להעיר אותי
מהנמנום החדגוני
שלתוכו הדרדרתי

קצרצר
היא אוהבת אותך
יותר ממני
אני יודעת את זה
וזה לא משנה

פזמון
אוהב אותך עדיין
למרות כל השנים
אבל את והוא
שניים
כמו זוג יונים

ייסורים
זה יעבור
אומרת
וקמה מהכורסא

מצב
לא רציתי להיות כאן
לא עכשיו
לא היום

יחסים
אני עם מישהו אחר
אתה יודע
אבל אתה לא אומר

יחסים
נושכת ונושקת
אוהבת ושונאת
נשברת ונופלת
לא יכולה להתאפק

קצרצר
אמרתי לניצה
בואי איתי למיטה
אבל ניצה פלטה
איכס לא אתה

נישקתי אותך
על השפתיים
בבי"ס מול כולם

כמיהה
נמאס לי
מהאדישות
מההתחמקות
חוסר הפתיחות

מצב
מכאן אני הולכת
משוברת
מכאן אני הולכת
חסרה

כעס
אני אחרוט
מגעי על עורך
בציפורני הארוכות

יחסים
אתה מעשן אותי
סיגריה אנושית
שואב ממני רעל
שיעשה לך טוב

מצב
אתה היית היחיד
אתה היית הראשון
ועכשיו בלעדיך ללמוד לנשום

ייסורים
אז סליחה אם פגעתי
אם סליחה היא התשובה
מתוך תמימות על העולם סמכתי
הצגתי עצמי לראווה

ייסורים
לא עוד
כל הכבוד
להתראות ילדות
שלום מציאות

ייסורים
אני נופלת לתהומות
שאיש אף פעם לא יבין
אני מחפשת משהו בעצמי
שאיש אף פעם לא ימצא

עדיין עושה לי את זה
למרות שהתגברתי

יחסים
אתה ואני
מושלמים בעיני אחרים
אנחנו בלתי נפרדים

אכזבה
אתה רציני
גובל במשעמם
אתה מדבר שטויות
אתה סתם חולם

הייקו
ושלג מוסיף ליפול

מחאה
עקבים גבוהים דופקים לי את הקצב
ולבי מנסה לפעום מהר יותר
צריכה לרוץ
חייבת להצליח

אכזבה
אני לא מחפשת
משהו שונה
אני לא מתקשרת
כשאתה לא עונה

ארוטי
תוכניות אסטרטגיות סבוכות
על גבי מפות מגולגלות

הם הובילו אותנו,
ערומות וקפואות,
אל חדר הבדיקות,
בשורות ארוכות.

ביקורת
הפרובוקציה מוכרת
כמעט כל דבר
במחיר נשמתו של משורר מיוסר

מצב
אלו מילים אחרות
אלו מילים זרות
אלו נשימות קרות
במורד עורפי

ביקורת
אתה צבוע
טוב-טוב
מטויח
בצבעים אפורים
בגוונים כהים

אתה מביט בי בקהל רוקדת
עיניך נעוצות בחזי
כמו חץ מורעל של תשוקה

צעד
עוד צעד
ושוב נפילה
כמו סיזיפוס
לראש ההר
אני שוב עולה

הנפילות שלי לתהום האהבה
הן כמו קוביות סוכר

יחסים
הקטע הזה
ממש נורא
את מתחרה שלי
או אחותי לצרה

מצב
נימפות יער הפלדה והבטון
השילו גבולות בד מגופן הצעיר

יחסים
באהבה
כמו במלחמה
הכיבוש לא מספיק
צריך גישה קצת שונה

יחסים
קרוב אל העין,
רחוק מהלב.
ולא ממש איכפת,
שאתה רוצה ואוהב.

בדידות
בינינו עולמות יפרידו
וסדין אחד ספוג זעה
את לא יודעת
לא קולטת
עד כמה אני בך מקנאה

יחסים
גרגרי זעם קטנים
חורקים בין גלגלי אהבתנו

אינטרוספקטיבי
לא עוצרת
לא חושבת
אין זמן
אין לאן

יחסים
הייתי רוצה
לקשור אלי
את כל האנשים שאני אוהבת

ייסורים
רק כשרע לי באמת
אני מרשה לעצמי
לשים את המוסיקה שלך
בחדר שלי

מצב
נגיעה בחושך
עוד מישוש
עוד ליקוק

כמיהה
שיחות טלפון בינינו
טיפות קטנות
בגשם רגשות

בעינינו משתקפים צללי הטורפים
העורבים לנו בפינות הרחובות
שסופם ידוע מראש

קצרצר
פעם כתבתי שירים לאלוהים
אבל יום אחד הפסקתי
כי הוא לא שומע

כעס
אז אתה מרגיש שלם עם עצמך
מחייך לעצמך במראה בבוקר
מתעלם מהגופות עליהן אתה דורך
בדרך מחדר השינה לאמבטיה

מטייל בין חדרי לבי
אתה שם
אבל לא שם

אינטרוספקטיבי
אני אהיה ילדת פרחים
גם בגיל שבעים וקצת
ואעשה מה שבראש שלי
בחוסר טאקט מוחלט

כמיהה
אתה
אתה
אתה

מצב
קצת שקט
הפסקה קטנה
ביום הזה הרועש כל-כך

מצב
גשמי זעם יורדים
נשפכים מעיני
ברקים נשברים
מקצוות אצבעותיי

יחסים
עם כל מילה שאמרת
כל מבט כל תנועה
כמו הוספת לי דלק לתוך הבערה

קובץ שירים
אני והשתיקה
חברות טובות
יחד, יד ביד
מולך יושבות
ושותקות

אני עוד אפתח לי פה
הרמון של ממש
וכל יום יהיה לי
גבר חדש

ביקורת
ואין סיבה
לחפש תשובה
כי אין אחת
כולנו לבד

יחסים
זה לא חייב לשנות
של מי האצבעות
כל עוד הן נוגעות
מלטפות

כעס
את עוד תביני
כשתרגישי על בשרך
את עוד תבכי כשהלהב הלוהטת
תפרום את עורך

יחסים
את היית הדבר הכי מוזר
שקרה לי מזה זמן רב

תודה לך שראית אותי
דרך עיניים אחרות
כי עד שלא התעוורתי
לא ידעתי את העולם לראות

מחאה
תחת שמי יום הדין
פתאום אנשים
מתחילים להבין

אכזבה
כשראיתי אותך
חשבתי אולי הוא
הוא האחד

כמיהה
תן לי להמיס לבך
תן לי להיות שלך

היום עם רדת החמה
אתה תהיה שלי
אני אהיה שלך

קצרצר
כשפתחת את הדלת
והדלת נפתחה
ועמדת ללכת
שאלת שאלה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
רק טיפש אמיתי יכול לדפוק את הראש בקיר ואז להגיד שיש לו
מיגרנה. רק כסיל מושלם יכול לזעוק על שאין לו כסף, ואז להתקשר
אלי לסלולרי בשביל להביע תדהמה טוטלית על חשבון הטלפון המופצץ
שלו.

"בולימיה נברוזה."
הוא אמר את המילים בכוונה לאט נורא, שישמע מדעי. מלא בחרא,
הדוקטור גינזבורג הזה, מה כבר הוא מבין, המתנשא הזה?

פנטסטי
לכל אחד יש עבודה. וגם העבודה שלי היא בדיוק כמו כל העבודות
בעולם - השכר גרוע, תנאי עבודה מזוויעים... אפילו משרד משלי
אין לי! ולמרות טבעה של העבודה שלי, אני חושבת שאני מבצעת
אותה לא רע ויש בי יותר הגינות מרוב עורכי הדין ופקידי
מס-ההכנסה.

אורבני
הגעתי לפה ב- 8 ועכשיו כבר 8:30, ואני עדיין בוהה בכביש באותו
חוסר טעם כמו לפני חצי שעה.

אתה ערפד רגשות, האגו שלך תופח על כאב של אחרים כמו על שמרים.
משחק בכאילו במשחקים של גדולים אבל ילד, ילד אתה כבר אבא ובן
30 וקצת. אתה טעות.

אוטוביוגרפי
אתם יודעים איך זה כשילדים בוכים, בלי מעצורים במין בכי משחרר
כזה, רטוב עסיסי אפילו וקולני עד כדי שהשכנים יצאו לברר מה
קרה?

אהבה
איכשהו אתה סובל אותי. לפעמים לא מבינה בכלל איך, אבל אתה
סובל אותי. את השיגעונות שלי, הילדותיות שלי, הכעס, הרצינות,
הדיכאונות, השנאה העצמית.

אימא שלי בטח תשתגע. היא תשמע ברדיו שהיה פיגוע, ותתקשר אלי
מיליון פעם ואני, אני לא אהיה שם לענות. וכתבי הטלוויזיה
יתחילו להעלות ספקולציות, להגדיל את מספר ההרוגים בניחושי סרק
רק כדי לזעזע עוד קצת.

שלי.
כל-כך שלי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
It all started with the end of the world

הוצאתי את לשוני, וליקקתי מעליך את הזיעה, טועמת, חודרת לתוך
התודעה שלך, הרוק שלי מלכך את כולך, עושה אותך מבריק.

ואז הסתכלתי במראה. של מי הפנים האלה בכלל? הן לא שלי, הן
שלה. הן של הכלבה שמזיינת את האח הנשוי של חבר שלה. ומה זה
משנה אם היא לא רוצה? זאת היא אשמה!

האמת שבתוכי כתובה בשפה אחרת

היום באוטובוס פגשתי את אלוהים. הוא בכלל לא נראה כמו באגדות
לא איש עם זקן לבן ולא גלימה לבנה עם חוטי זהב. לא היה לו מטה
בידו ואפילו לא הילה סביבו.

אני בת 18, ופתאום אני מבינה, פתאום אני קולטת שכבר אף פעם אני
לא אוכל לקנות כרטיסים בהנחה של ילדים, ולא לבחור מגמה לתיכון
ולא לאבד את בתולי. וזה כל-כך מפחיד ועצוב.

הסוהר העיף בה מבט, ובאפאתיות מאוסה הדליק עוד סיגריה. הוא
ידע בדיוק כמו שהיא ידעה שאסור לעשן פה, אבל לשניהם ממש לא היה
איכפת. האור האפלולי של תא הממתינים הבהב בכל פעם שמישהו איבד
את חייו בכסא החשמלי. בתקופה שהיא הייתה כאן, היא ספרה ארבע
עשרה הבהובים ובכ

אני ניגשת אליו בצעדים מהירים, ובפנים חסרות רגש. העקבים שלי
דופקים קצב על האספלט, כמו תופים של לפני הוצאה להורג.


לרשימת יצירות המסה החדשות
כמה מכם היו פעם בטיפול פסיכולוגי?


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
רדי-מייד
אל היצירה
מסגרת, זכוכית, סכין גילוח, כדורים רנדומיללים מהארון ומצב רוח
רע.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
מנגה
אל היצירה
ציור במחשב

אל היצירה
צבעי אקריליק על קיר

רישום
אל היצירה
עיפרון חודים על נייר




חזרה לעמוד היוצר הראשי
רוצה שוקולד,
פרה?


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/IlanaNijnik
יוצר מס' 4058. בבמה מאז 15/7/01 5:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאילנה ניג'ניק
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה