צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

רק האיש הגבוה והרזה בעל המשקפיים הכהות שהביט בה מרחוק רק הוא
ידע מה עבר לה בראש באותו הרגע.
הוא הכיר את האנשים הקטנים שמטפטפים את טיפות הרעל , אט אט
התחיל פוסע לעברה...

לאחר שראיתי כי היא חסרת מנוחה,
הצעתי לה משהו לאכול ולשתות
והיא נענתה בחיוב, אוכלת במהירות ומבטה אינו סר מן הצלחת
הגדולה.
ואני מביטה בה ומתאהבת.

אני קמה מתוך כוונה ללכת ומתוך ידיעה שהרסתי כל סיכוי לקשר
איתך, ובעודי עומדת מולך את שואלת אותי אם סיימתי את דבריי.
אני אומרת שכן, אז את אומרת שיש לך בקשה אחרונה, אני אומרת
בקשי,

ידעתי שאני צריכה לפעול ובמהירות, החלטתי ללכת באותה הדרך שהיא
הלכה בררתי את המספר של המכשפה הזקנה , התקשרתי ואמרתי לה
שאני מעוניינת ללמוד איך מקללים אנשים, היא הבטיחה שהיא תלמד
אותי הכל, וקבענו יום למחרת בשעה חמש.

חשבת פעם על צרות של אחרים? מה אתה כאן בדיכאון יש לך איפה
לישון, יש מה לאכול, יש הורים שדואגים, יש אהבה צא מזה , מה
קרה?
אין לימודים אין עבודה סוף העולם? הרבה היו רוצים לשבת ככה בלי
לעשות כלום , חשבת פעם על צרות של אחרים?

וכל יום שעובר כאן במקום הזה גורם לי להתגעגע יותר למיטה שלי
גם את השקע אני מוכנה לסבול על פני המיטות ברזל האלה עם הרובה
מתחת לראש שלי.
השעה 23:00 כיבוי אורות לילה טוב אמא, לילה טוב אבא, לילה טוב
אהובתי לילה טוב המפקדת.

אור מה קרה? אור מה קרה?
אני בלעתי אותם את כולם

ואני יושבת במכונית, בוכה אני מרגישה איך את עוקרת לי את הלב,
שמה קצת שמן במחבת מטגנת לך אותו ואוכלת בתאבון רב, למרות שהנך
צימחונית.

זה התחיל מלפניי שבועיים, כשאמא הודיעה לי שסבא עומד למות
מאז אני לא מצליחה לישון.

את מפוצצת לי את הראש בכל מני סיסמאות שהומצאו על ידי אנשים
בכדי לא לגרום לעצמם להרגיש.
בא לי לקלף אותך להשאירך ערומה מול עצמך, שתראי את הכל
שתתמודדי.

הפחד מלמד אותי דברים נהדרים, כמו איך לבנות חומות כל כך חזקות
שאפילו מנוף לא יוכל להפיל, לפעמים אני חושבת שחבל שלא הכרתי
אותו לפני שהיא הלכה...

כשהגיע רגע האמת
והחלטתי להסתכל איך אני נראת,
נבהלתי מגופי המקומט, עיניי העצובות
ולבי הבודד שהשמיע זעקות.

בתוך ארמון הבדידות ישבנו
השקט יושב אתנו כבר כמה שנים
מסתובבים בין קירות לבנים,
שותקים.

חשבתי אולי במילים,
חשבתי אולי בדמעות
ואז לרגע הפסקתי לחשוב.

כשמישהו שם בוכה, לאט לאט מתחילים כולם לבכות,
ואתם כאן למטה, סופגים את הדמעות
בטיפות גדולות של גשם.

למה הם לקחו אותך ממני האנשים הרעים?
למה לא השאירו מעט ממך בשבילי?
איפה את עכשיו אהובתי?
האם אי פעם תחזרי?

ריחות העיר, זה עושה לי בחילה
ושוב מביטה בתמונה הישנה שלך.
תן לי לנסות להסביר את הבושה,
מול גופך העירום מול מבטך .