|
הם ממש צרחו. לא סתם בכי רגיל אלא צרחה מקפיאת דם. שמעת פעם
חתול צורח? זה כמו צרחה של תינוק שבוכה. בהתחלה חשבתי שהם
מיוחמים או שהם מזדיינים כל הזמן.
|
איש ביטחון במבטא רוסי,
מבקש לבדוק את תכולתי
|
נוסע בין זרים,
בבוקר שמשי של חורף.
|
האם נועדת להיות לצידי?
זה לא העולם שרציתי לברוא.
אולי זאת האמת - ככה בפנים,
כל האמת, כל הקלפים.
|
בעל החלומות,
פוגש עצמו במראה,
מבין ויודע מה ארע,
מבין ולא חדל לתהות
|
גם לבחורה ששכרה את הדירה ממול,
גם לדני שרק השבוע חזר מחו"ל
|
הגשם שלא מרפה,
מזכיר לי את אשר הבטחת,
לפני שנה על ספסל מעץ.
שלוש מילים על אוזני לחשת
|
טיפוס די מוזר לכשלעצמו,
אדם למופת, אך עדיין השטן-
מדיף ריח גופרית
ומעלה תימרות עשן
|
באסופת מילים
על דפים מצהיבים,
שכתבתי סתם
ושכחתי מזמן
|
כפפות על ידיים מסתירות,
צלקות ישנות,
גם קמטים וצרות.
|
נזכר באדם אחר,
שפעם רצה למות,
לא רצה כלום יותר,
רק למות.
|
חושבת,
יושבת וכותבת,
מספרת לאנשים אחרים
והם לא קולטים.
|
רגע אחד יתום,
הוזה בין שמים וארץ,
בין אפור לכתום,
הכול נראה בהיר פתאום.
|
למי אני כותב מילים עייפות
ואת צרותיי שוטף בדיו?
|
שעתיים לפני השינה.
יושב אצלך במשרד
ומגלגלים ניירות.
|
סנדוויץ' של אימא,
עטוף בנייר לבן,
מלא דברים טובים ונפלאות,
שהכינו ידיים אוהבות.
|
לפעמים אני עוצר ומביט,
מסתכל סביב ללא תכלית
וחושב,
איך יכולתי לחיות כעת.
|
הם כבר לא מתקרבים,
לא באים בלילה
וגם לא כותבים.
|
דברים שפעם כתבתי
והיום אין אני מתכוון.
צלקות שפעם חשבתי,
כי נפערו בי וגרמו לליבי להתאבן.
|
מצקצקים בלשונם הרקובה
ומגרדים בפדחתם המקריחה
|
את נשקפת אלי מתוך חלונות עינייך-
כמו זגוגית של חלון ראווה.
מתוכן נשקפת לי נשמתך.
|
בוהה בי מבעד למסך חשמלי,
בלי כל ניעה, ניד או מנוד.
|
הנייר ספג הכל;
ספג כעס ושיקוצים.
ספג ייאוש ותככים.
ספג הפניית עורף והתעלמות.
|
האם זה אתה לו כתבתי אימתי "ביקורת" רעה?
האם זה אתה שתחת מרפסתו, בליל שבת, הזמנתי משטרה?
האם פעם ניהלתי ויכוח עם ראשך האטום?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כל מה שאדם
חיפש בגן-עדן
היה זיון!
פרובוקטור. |
|
