|
הם ממש צרחו. לא סתם בכי רגיל אלא צרחה מקפיאת דם. שמעת פעם
חתול צורח? זה כמו צרחה של תינוק שבוכה. בהתחלה חשבתי שהם
מיוחמים או שהם מזדיינים כל הזמן.
|
איש ביטחון במבטא רוסי,
מבקש לבדוק את תכולתי
|
נוסע בין זרים,
בבוקר שמשי של חורף.
|
האם נועדת להיות לצידי?
זה לא העולם שרציתי לברוא.
אולי זאת האמת - ככה בפנים,
כל האמת, כל הקלפים.
|
בעל החלומות,
פוגש עצמו במראה,
מבין ויודע מה ארע,
מבין ולא חדל לתהות
|
גם לבחורה ששכרה את הדירה ממול,
גם לדני שרק השבוע חזר מחו"ל
|
הגשם שלא מרפה,
מזכיר לי את אשר הבטחת,
לפני שנה על ספסל מעץ.
שלוש מילים על אוזני לחשת
|
טיפוס די מוזר לכשלעצמו,
אדם למופת, אך עדיין השטן-
מדיף ריח גופרית
ומעלה תימרות עשן
|
באסופת מילים
על דפים מצהיבים,
שכתבתי סתם
ושכחתי מזמן
|
כפפות על ידיים מסתירות,
צלקות ישנות,
גם קמטים וצרות.
|
נזכר באדם אחר,
שפעם רצה למות,
לא רצה כלום יותר,
רק למות.
|
חושבת,
יושבת וכותבת,
מספרת לאנשים אחרים
והם לא קולטים.
|
רגע אחד יתום,
הוזה בין שמים וארץ,
בין אפור לכתום,
הכול נראה בהיר פתאום.
|
למי אני כותב מילים עייפות
ואת צרותיי שוטף בדיו?
|
שעתיים לפני השינה.
יושב אצלך במשרד
ומגלגלים ניירות.
|
סנדוויץ' של אימא,
עטוף בנייר לבן,
מלא דברים טובים ונפלאות,
שהכינו ידיים אוהבות.
|
לפעמים אני עוצר ומביט,
מסתכל סביב ללא תכלית
וחושב,
איך יכולתי לחיות כעת.
|
הם כבר לא מתקרבים,
לא באים בלילה
וגם לא כותבים.
|
דברים שפעם כתבתי
והיום אין אני מתכוון.
צלקות שפעם חשבתי,
כי נפערו בי וגרמו לליבי להתאבן.
|
מצקצקים בלשונם הרקובה
ומגרדים בפדחתם המקריחה
|
את נשקפת אלי מתוך חלונות עינייך-
כמו זגוגית של חלון ראווה.
מתוכן נשקפת לי נשמתך.
|
בוהה בי מבעד למסך חשמלי,
בלי כל ניעה, ניד או מנוד.
|
הנייר ספג הכל;
ספג כעס ושיקוצים.
ספג ייאוש ותככים.
ספג הפניית עורף והתעלמות.
|
האם זה אתה לו כתבתי אימתי "ביקורת" רעה?
האם זה אתה שתחת מרפסתו, בליל שבת, הזמנתי משטרה?
האם פעם ניהלתי ויכוח עם ראשך האטום?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני יושבת פה
כבר שעות, ומנסה
להבין איזה
סלוגנים לא
מתקבלים, ולמה
לעזאזל בועז
משלם למישהו,
שטוען שהוא
מצנזר, אבל בעצם
יושב כל היום
ומגרבץ?
אחת שתוהה
תגובת זה שמאשר
את הסלוגנים:
בועז לא משלם
לי. מרוע לב אני
עושה את זה,
ומאהבת המקצוע |
|
