|
זו הופכת להיות משוואה מתמטית
כושל בשנית חלקי נעלם
חלום תמורת מגע.
|
בדילי שמש
בוזקים מעט אור
על מחשכיי.
|
בהצל עליי גופך;
כבוש, צוחק לאחור,
רתום ומפייס
מוכן להתמסר.
|
טרם עשתונותיי יוקירוני,
משנתי חלוקת הדיעות תיפרס.
|
בעוד אני כותב אותך
ועינייך אינן מרפות
בעוד אני מכונן אותך ומותיר פרצות עגומות
|
היינו הולכים לטייל בדרכי ארץ,
לא בשבילים ממש
|
היכן ששעות דומות למעיריהן
והכל נעשה בקפיצות
|
משהו לומר לך,
שלא לשתוק עכשיו.
|
חיי הריק הללו בם אני נושם
שואף נושף
|
יחוג הזמן על סביבותיו
בהקיזו אתמולים ושלשומים נחלדים.
|
כמו קדירה עירומת תבשיל
פניתי אלייך,
|
בזמן שגשם מהתל בגינתי השלוליתית,
שעה שאני עודני שואף גבוה
ומצפה לאפונות שיבליחו.
|
זה כמו לזרום במים עומדים
זה כמו לינוק חלב שקוף
|
הניכר המזמין כל כך
מותח געגוע חדש
|
עודי פסוק מנשום
מפלח אי שם
במדרונותיי
אנקת מחשכים
בכדי להאיר
|
המזרח התיכון משתרע
רחוק משידי משגת
|
איני מתכנס
אלא נפרע.
גורע כירח סהרורי.
|
בכסות החושך מלבינה הכביסה התלויה
מתקפלת משיפולי הרוח המעוקלת.
|
ניתרו השיבולים מחימת הרוח
קצו השבילים הדרוכים היטב.
|
צהוב של אדם מיובש או רווה,
על כל מיליליטרי המים שיכל היה לשתות
או שלא שתה.
|
לאחר מלל רב
שהתפתל כזנב שממית.
|
כמצלמת סטילס נטולת תשליל,
כך עברי מצטייר בעיניי
|
עיניו מרקיעות השחקים
מתפתלות מטה.
ילד בן ארבע
זקן ממני.
|
הרים כבושים מצווים.
הנה מולדת
|
רוע זה תחפושת.
זה כמו ללבוש מטוס
שלוקח אותך
ממקום למקום
מעת לעת
מלא ללא.
|
חמימות המושב ברכבת
לא שייכת לאיש.
|
אינך עשויה פורצלן
אמנם נופלת.
|
אין ולו ענן אחד שיעיב
על שאריות תומי
שהצלתי מן השכחה.
|
פרכוסי קור עוברים כעת את גופך,
כחורכי זכרונותייך החדשים.
|
הלילה שנחפז ונטרק
על עוצמותיו
על הבאים בשעריו
|
שעה שאת עסוקה בטרדות היום
ואני מבליח מעוד מחשבה שנשאבה בטרם.
שינויי גורל
הם גורלנו היחיד.
|
רוכני שירה וגעגוע
מפלסים דרך ארץ עשתונות ארורים.
|
חופנים של חול מתבדרים
בים של לפני שנה
|
אכן סתיו עכשיו ואין איש יודע את שצופן,
שמא תחכי לי שעה קלה נוספת
ערומת חלומות, בתנועת עיניים מהירות?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
חכו חכו
אני הולכת לקבל
תפקיד בסרט
גדול.
נראה אם גם אז
לא תשמעו אותי.
מזוהרה שקולה לא
נשמע כבר שנים,
אבל זה הולך
להשתנות.
אוטוטו |
|
