|
זו הופכת להיות משוואה מתמטית
כושל בשנית חלקי נעלם
חלום תמורת מגע.
|
בדילי שמש
בוזקים מעט אור
על מחשכיי.
|
בהצל עליי גופך;
כבוש, צוחק לאחור,
רתום ומפייס
מוכן להתמסר.
|
טרם עשתונותיי יוקירוני,
משנתי חלוקת הדיעות תיפרס.
|
בעוד אני כותב אותך
ועינייך אינן מרפות
בעוד אני מכונן אותך ומותיר פרצות עגומות
|
היינו הולכים לטייל בדרכי ארץ,
לא בשבילים ממש
|
היכן ששעות דומות למעיריהן
והכל נעשה בקפיצות
|
משהו לומר לך,
שלא לשתוק עכשיו.
|
חיי הריק הללו בם אני נושם
שואף נושף
|
יחוג הזמן על סביבותיו
בהקיזו אתמולים ושלשומים נחלדים.
|
כמו קדירה עירומת תבשיל
פניתי אלייך,
|
בזמן שגשם מהתל בגינתי השלוליתית,
שעה שאני עודני שואף גבוה
ומצפה לאפונות שיבליחו.
|
זה כמו לזרום במים עומדים
זה כמו לינוק חלב שקוף
|
הניכר המזמין כל כך
מותח געגוע חדש
|
עודי פסוק מנשום
מפלח אי שם
במדרונותיי
אנקת מחשכים
בכדי להאיר
|
המזרח התיכון משתרע
רחוק משידי משגת
|
איני מתכנס
אלא נפרע.
גורע כירח סהרורי.
|
בכסות החושך מלבינה הכביסה התלויה
מתקפלת משיפולי הרוח המעוקלת.
|
ניתרו השיבולים מחימת הרוח
קצו השבילים הדרוכים היטב.
|
צהוב של אדם מיובש או רווה,
על כל מיליליטרי המים שיכל היה לשתות
או שלא שתה.
|
לאחר מלל רב
שהתפתל כזנב שממית.
|
כמצלמת סטילס נטולת תשליל,
כך עברי מצטייר בעיניי
|
עיניו מרקיעות השחקים
מתפתלות מטה.
ילד בן ארבע
זקן ממני.
|
הרים כבושים מצווים.
הנה מולדת
|
רוע זה תחפושת.
זה כמו ללבוש מטוס
שלוקח אותך
ממקום למקום
מעת לעת
מלא ללא.
|
חמימות המושב ברכבת
לא שייכת לאיש.
|
אינך עשויה פורצלן
אמנם נופלת.
|
אין ולו ענן אחד שיעיב
על שאריות תומי
שהצלתי מן השכחה.
|
פרכוסי קור עוברים כעת את גופך,
כחורכי זכרונותייך החדשים.
|
הלילה שנחפז ונטרק
על עוצמותיו
על הבאים בשעריו
|
שעה שאת עסוקה בטרדות היום
ואני מבליח מעוד מחשבה שנשאבה בטרם.
שינויי גורל
הם גורלנו היחיד.
|
רוכני שירה וגעגוע
מפלסים דרך ארץ עשתונות ארורים.
|
חופנים של חול מתבדרים
בים של לפני שנה
|
אכן סתיו עכשיו ואין איש יודע את שצופן,
שמא תחכי לי שעה קלה נוספת
ערומת חלומות, בתנועת עיניים מהירות?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
פעם היתה לי
שקית ממתקים
בצורת הא"ב
אז נתתי לאיזו
ילדה קטנה
סוכריה בצורה של
האות זין.
היא אמרה לאמא
שלה שהיא קיבלה
ממני זין.
אבל למה שמו
אותי בכלא
לעזאזל? |
|
