|
כמה שלבים קדימה.
ניצוץ חיים נדלק בעיניי
תחושת האינסופיות הזו פשוט מטריפה
אני לא יודעת - לא יודעת אם אוכל להחזיק עוד...
מתפרכסת על שערי השמיים, מבקשת עזרה, תודה
|
כמו היה מתוך לידה מחודשת אל תוך עצמו
נושם אט אט לרווחה, הופך עצמו לתוך תוכו
צולל.
|
אמרת לי "סגור,טיפה, אני לא יכולה"
אז שאלתי
איפה הברז לאהבה?
|
שחיפשת את הדומה, את האידיאלי
את האהבה- את שהיה - מולך
לנגד עינייך- עצמת - את עינייך הצוננות
והתפלאת
שהקשר היה איך שהיה.
|
ופיות שם ברקע וחלילים שם קסומים באופק
מנגנים לו-בשבילו - באופק הקרוב
במבנים משתנים לשישה רבעים
מוקסמים...
|
וסימן היכר, סימן היכר להיותי אני
למי שהייתי ואיך שהייתי
כמו ילד קטן
מוקסם מתמיד.
|
התינוק נולד
כמו תחילתה של הזיה
כמו מבט פשוט אל תוך קוסמוס מועשר
נולדה
|
"יכול להיות בגלל שהתרגלתי לחיות לבד.
היכולת להפעיל רגש המכונה אהבה בפי העולם החיצון מוזר לי."
|
נזכר, נס קפה טירמיסו אמרת לי פעם, באמת נס קפה טוב
זה גם בדיוק מה שאני שותה בזה הרגע בכתיבת השיר - לולאה של
זמן.
|
מוכה,כצליחת ברק-בבום.
על גבי מישור של חוף-דומע.
ושוב מוכה ושוב מכת ברק-הפעם כבר לא במישור.
|
חלקיקי נשורת נושרים אט אט כפירוק מולקולות מצוייר
הכאב אמיתי - לא כמו בסרט.
|
שמש עולה אל תוך חלל מרוחק
הרקע משתקף לו אל תוך מבטך
|
ציפיתי ממך ליותר מזה.
ציפיתי לתגובה, מענה, להדדיות אך כלום.
|
"אבא,
נרשמות לכבודך יצירות חדשות
בדיוק כמו שביקשת, בדיוק כמו שרציתי
ועדיין"
|
חליפת צלילים עוטפת גופי ואין בריחה החוצה.
המיאוס הולך וחוזר לו כילד בדרכו לגן הילדים
ERROR מס' 404 לא ניתן להציג דף זה.
|
יום אביב נפרש לו השמיימה
וסדיני כותנה פרושים על גבי דשא ירקרק
ואני ואת - והיא - שוכבים על מגע כותנה מלטף.
|
ראש מלא כמו היה לכאוס כלוא
חצוץ בין מחשבות
חצוי בין תמונות.
|
דמייני את שניינו, יושבים מול אח בוער
לאחר 50 שנה - חצי יובל
לאחר שהילדים עזבו את הבית וכל מה שנשאר זה רק זכרונות
|
שבור ככוסית חתונה מרוצצת מחשבות
כואב, שבור, כי את פה
כי את שם
מרוחקת
חסרת כל חוש.
|
|
|
יודע מה?
אל תאשר אותי לא
צריך שתאשר אותי
אני הולך לבנות
עכשיו אתר משהו
חבל על הזמן רק
של סלוגנים ואתה
תתחנן שאני אאשר
אותך אבל לא עין
תחת עין סלוגן
תחת סלוגן
רב חובל מוטס |
|
