|
הפרח היפה המתוק
לא עוד אחבוק ולא אנשוק
לבי אליו כה ייחל
חבל שהוא נבל
|
כי את עזבת אותי
בדד נותרתי לי
לבי צמא כל כך
רק לך, רק לך, רק לך...
|
גם אם אחוש בקרבי שלכת
והסתיו לתוכי יזחל
גם אם לבי ישיאני ללכת
ואל קירבתך ישאל
|
בינות קרעי עבים מאדמים
זהרורי חמה אט גוססים
עט הליל המתוק, עת שנת הגיעה
נומה בני למחר היה נכון נומה
|
שפתנו לא דובבו עדיין בקול התפילה
שיקויין לא ניתך כמפל לתוכנו
נצמדות לשניה ניתקות לימים
להטן כאד מתאבך אך קופא בקרה
|
אודה ולא אבוש מדי פעם בגבור עלי סקרנותי תוהה אני מה טעם מצא
הבורא לנטוע נקודה במקום עלום ומסתורי הכרוכה בגישושים באפלה
לאיתורה, ובצפייה לקריאת הישועה שהנה אנו מתקרבים ומעוררים
משוש העונג הצרוף, אך דא עקא, אין קול ואין עונה ובת הזוג
מתעטפת בשתיקה מורטת עצב
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הצרה עם התחלה
של קרחת היא
שאתה תמיד יודע
איך זה מתחיל
ועוד יותר גרוע
אתה בטוח איך זה
נגמר.
שאול מהמוסד
קירח מפה ומשם. |
|
