|
אני רואה איך בכל פעם
הבטנו, העזנו יותר
איך החורף הזה, בגשמיו, ביופיו
ניקה וחשף ועורר
|
אין לי מנוח
כל כך רוצה... אבודה
שששש... אל תגידי
אסור שיידע
|
אני הולכת ומשתחררת מכבליי המחמירים
חושפת את האיד ושליטיו - היצרים
מדלדלת את כלאי והופכת לקלה
מתמכרת להנאותיי... ככל שיכולה
|
וטרם נבין זאת, ללא הגנות
התערבלו נפשותינו, נפגשו הנשמות
וזהו כבר זרם שנמסך במימיי
ואינני רווה ממנו ואין לי בו די
|
הלהפקיר מעצוריי?
ומה אם אתפרע
קצת הרבה יותר מדי?
|
ממפגש חסוי למשנהו
ממבט מתגנב מעיניים זרות
כילדים רכים מרקדות במשובה
בעולם שאין בו מחוייבות
|
אני רואה אותך ילדה
עינייך מאמינות - עד לנקודה
בה הופיעו אל מולן
מראות אחרים, וחרדה.
|
הנחתי כבש גישה
מתוך עצמי הגחתי
לכיוון אורך צמחתי
פורחת כאשה...
|
לעולם הריני תלמידתה של האהבה
אוספת, מלקטת, בפתיחות... בענווה
בכל ביטוייה - הרי היא עוצמתי
פרודות חמצן... בנשימתי
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מאשר סלוגנים
בפקסימיליה
נכבד.
ברצוני להתנצל
על כך שבזבזתי
לך נייר תרמי
בסלוגן טיפשי כל
כך.
אנה פרסם את
פרטי חשבון הבנק
שלך
ואת ערך הנייר
המבוזבז ואני
אעביר את
הסכום לחשבונך.
סליחה, יעקב
פופק. |
|
