|
אני יושב בגן ידידי על כסא עשוי קני במבוק
חלולים. מן השאר עשו חלילים לנגן במקומות אחרים.
אני יושב ננוח, יושב שבעה לזמן שאבד
ולזמן שיאבד ולבי שקט ורגוע.
רוחות מתים פוקדים אותי באור הצהרים
ורוחות אנשים שעדין חיים פוקדים את לילותי בחצות.
אני יושב בכסא עשוי קני במבוק
שרצו להיות חלילים, כשם שהחלילים בקשו
להיות שקטים ורגועים בכסא.
אני חושב על קני הבמבוק הגדלים ליד המים.
געגועים בכל. דיוק הכאב וטשטוש האושר.
-יהודה עמיחי-
|
|
יש לי חבר שכבר
שנים נמוך,
אתמול הוא היה
נמוך, היום הוא
נמוך, וסביר
להניח שהוא יהיה
נמוך גם מחר.
זה אומר שהוא
ננס סדרתי?
צרצר. |
|
