|
אני יושב בגן ידידי על כסא עשוי קני במבוק
חלולים. מן השאר עשו חלילים לנגן במקומות אחרים.
אני יושב ננוח, יושב שבעה לזמן שאבד
ולזמן שיאבד ולבי שקט ורגוע.
רוחות מתים פוקדים אותי באור הצהרים
ורוחות אנשים שעדין חיים פוקדים את לילותי בחצות.
אני יושב בכסא עשוי קני במבוק
שרצו להיות חלילים, כשם שהחלילים בקשו
להיות שקטים ורגועים בכסא.
אני חושב על קני הבמבוק הגדלים ליד המים.
געגועים בכל. דיוק הכאב וטשטוש האושר.
-יהודה עמיחי-
|
|
אני ופועלו של
בועז מסתדרים
מצויין. הוא
הולך לפניו,
ואני נשאר מאחור
ועושה גיבויים.
מרסלוס השרת של
במה, תוהה אם
כדאי גם לו
להיות באיגוד
מקצועי |
|
