|
לפני הרבה שנים, הרבה לפני שאנחנו נוצרנו, שלטו פה יצורים
גדולים ואכזריים, הם דרכו על כל מה שיכלו, רמסו יצורים קטנים
מהם, אפילו בלי לשים לב, הם שלטו בעולם והם הרסו כל מה שהרסו,
רק בגלל שהם יכלו.
|
היה משעמם לא ידעתי מה לעשות
אז החלטתי סתם לפרוץ, לעשות שטויות
|
מזריק כבר שנה
לא יודע איך קוראים לי
לא יודע איפה אני נמצא
הכל כל הזמן נחמד
לא מכיר אף אחד
|
כשפתאום נהיה לי שחור בעיניים
אני חושב לרגע ואחת-שתיים
|
אז כשאני במחשב אל תנסו איתי לדבר
כי אני לבטח עסוק במשהו אחר
|
את היית נפלאה
אמרת שיש בינינו אהבה
העזת לומר שהכול נצחי
אז איך זה שעכשיו את לא איתי?
|
בהתחלה חשבתי שאין קליטה
אבל זה לא האנטנה זה חוט המחשבה
רגע חכי לסופ"ש שתצאי, תגידי לי בפנים
שאת לא רוצה בי, כי אני עסוק בלימודים
|
וזהו, ככה את הלכת ונשארתי מאחור
אמרת שאת לא יכולה יותר לגרור
זה לא היה מוצדק אני יכול לזכור
זו את שפשוט לא יכולת לבחור
|
יכול להיות שאזכור כל הקורה בשעה מסויימת
אבל אשכח כל שקרה באחרת
אולי זה זכרון סלקטיבי או משהו אחר
אבל בדרך כלל בסוף אזכר
|
קקדילה? חרשו, פוצ'ימו?
אל תשחק שאתה לא יודע על מי ועל מו
אתה חייב להבין רוסית
אתה באורנג', זו שפתך האישית
|
לפעמים אני מדוכא
כאשר אני שוגה
אך תמיד ישתנה לי מצב הרוח
כי להיות עצוב לי לא נוח
|
מהרגע שבו כף רגלי דרכה באוטובוס לבית הספר, מאיתי שלו כהן,
אני הופך לאיתי כהן, עוד ילד בתיכון בכיתה עיונית, ויותר מזה
נחשב לחרשן למרות שאינני ממש כזה, שכחתי איך עושים ש"ב כבר
בכיתה ד' ולהתכונן שכחתי איך עוד לפני כן, פשוט לא מסוגל
להתרכז בלימודים אחרי שנגמר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נראה לכם
שהאיילות באמת
הצליחו לנצח את
הפילות הגדולות
בגולות?
מנפצת מיתוסי
ילדות. |
|
