[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את יעל נווה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
כשהיה מוענק אותו אדם נברר את דיוקנו, היה נחשף למחזה שרהבו
לאין שיעור, מופשט על מברח שלל גווניו הססגוניים. על פי רוב,
הבעתו הייתה נעשית תמוהה למדי, ותכף היה גם שואל מה בפיו של
הציור, כי את פניו הוא ודאי לא נחזה שם. "זהו אושרך שציירתי".
היה עונה הצייר.

כמיהה
נעמד ונדם, מביט סביבו, רק שלא ישפיל מבטו לרגע ויחמיץ, אף לא
זוג אחד.
הוא היה כזה מאז שהוא זוכר עצמו. עוד משנות חייו הראשונות אמו
תמיד הייתה אומרת לו שיש בו משהו מיוחד, שונה, שאין לכל
האחרים: היכולת לראות מבעד לבני-אדם, מבעד לעיניים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
אני והשינוי שלי
אחוזים בשלשלאות
של מרדף אינסוף

בְּעֱצְבּוֹנוֹ של ליל,
כשעקביך טובעות בבוץ רחשיך,
כשעיניך נִטְרְטוּ מִרְאוֹת חזיונותיך.

הַרָת חֲלוֹמוֹת,
הִלַּכְתּ סְגוּפָה
בֵּין אַמּוֹת הַסִּפִּים.

ובאחריתו של יום,
עת שבתי אליי בלילה,
אטווה את כולם לכדי אשמה אחת ויחידה,
מגובשת

אהבה
ובכורעי אליך
נדמתי,
אליי סערה
בזלעפות נשמתי.

הרהור
אל תגיד
דבר
שעוד רגע
כבר לא תתכוון אליו

קצרצר
אתה שולף אותי
לרגע
מתוכי
אל תוכך

אהבה
העיניים מחייכות,
אתה איתי.

בכל לידה יש כיליון,
ובכל כיליון חרדה,
שנטעו בך הורייך,
פן תתאייני אל האוויר

הרהור
קולי מהדהד ממני
כעלה שעוולתו זרה לו,
עובר מבעד מחשכים
אל אזניהם של עדי קיומי

בערוב ימיי,
לא אשפט אל המדוחה,
לא אאמד על מידותיי

הטי אוזנך
למטרונום המתקתק
את פעימות חייך,
האפוסים כאין בין פחדייך.

בבואך,
כבה את הדי ליבי,
המתעמרים בי
הלוך וסחור.

בדידות
הבדידות הזו
מהדהדת את הריק
שבמפגש בין גופי
לגופים רצוצי הקנה

בדמים למדתי
שלא לנסות
ליישר את עצמי

הרהור
הבור הזה
עמוק אין סוף
ואין במבט של אחר
מלאו.

הרהור
בין השפיות לשגעון
מהלך קו דמיוני,
בלעדי לעיני השפויים

הרהור
לעיתים אתה מביט בי
כאילו כל גזירות חייך
תלויות בידיי

הרפי ממני,
הניחי לי להתמזג
עם העולם הזה

דע אותי,
את כל קמרי גופי,
את כל תמורות נפשי,
בשעה שאינני יודעת עצמי
ומשנתי רחקה לי.

ובאותה פרשת דרכים
המסתעפת מעורקיך,
מתנוססת בדם אך שאלה אחת-
באיזו תבחר להלך?

זכרונות
הגוף הזה
בחזותו העצומה
איננו מגלה את שנחרש בו
בפרעון לילה.

זכרונות
הזכרונות ההם,
אלו שלא נכתבו,
נרשמו עלומי-שם
בתאי גופך.

ארספואטיקה
להן יש את החופש,
שאין בי,
להתערטל כילדה
במרחב הביניים
שבין הכמוס
לגלוי.

קצרצר
השתמש בי
בכל נימי גופי

מצב
התערבבתי אתך
עד שכבר
לא הייתי
בטוחה

מורבידי
וּמִכְשֶׁעַלָטְתָּ בִּי,
נאספתי לרגע
אל סופי.

ומעת שבחרת,
התמסרי.
אל תביטי אחור
וגם לא לצידייך.

ערפילי
תום עיניה כלבבה,
חסר כל פתרונים
לחידות הראווה,
שמכתיבות לה הדרכים.

אהבה
ולך שתיקתי
הכורעה,
הזועקת אילמה
מבעד עייני.

חלום
ותושיט ידך לקטוף את הירח,
למשולו לצור מחצבתי,
ואשייט כרחיפת אושר
מניצוץ לקרן-מאור.

ולרגע היית
שבוית-אימה
בדמותה.

חרטה
כפויית נחישות,
היא מנקרת ומפוררת אותי
לכדי חלקיקים זעירים,
שאין בהם לנוע בכוח עצמם.

תחושתי
כן דעי לך קימה
והחיי את השקפים
שבצוהר עינייך
כורים להם אושר.

גנזתי את עצמי
לדראון,
שלא תשימו עיניכם בי,
שלא אשים כפי בכם.

עד תתבטלי אל האוויר
הכלוא בין
כפות המאזניים.

לילה
מתגנב לתוכי,
מחניק את האור
עד גוויעה.

הרהור
לו רק יכולתי
לנתב את תנועתי
משחזור הדרכים
שבהן כבר הלכתי

שכול
חיוך יחיד עוד הספיק להמחות,
מחרים עם לכתו נפשות רבות
שהאושר כבר לא ישכון בן
שדעכו אל הרחק מכאן.

שתוכל לקרוא אותי
ואת האותיות הקטנות
החבויות בין שורות נפשי,
שאהיה לך מובנת.

גורל
מי אני?
ומה קוראות עיניי?
ואלו מנבכי נפשי
טווים את חיי?

אינטרוספקטיבי
כשהם מביטים בי,
הם רואים את עצמם.
דמותם המשתקפת בעיניי,
מבשילה בגופי

והנה את כפעם,
שבת אל קולך,
ככלות הסופה
שביתרה את ביתך

תחושתי
יופייך המכשף הרוגע,
הוא מושיט למשמר את ליבו,
עת מסרת את גופך הדומע,
חידתך עוד תרעים את נפשו.

אהבה
ובמשעולים הנפערים
שביקשוה אליהם,
פתחו שבילים
מוכי צללים.

אכזבה
וזו שתרה
לעד תשכנה
עולמה נעתר בה
ואושרה נפנה.

עיתים הם מחלחלים אל חוץ
ולוגמים מן ההפקר,
חותרים בחשיכה
אחר גוף זר מוכר,
שיוכל להכילם אל עצמו
ולראות את תוכם.

הרהור
כשהיינו עסוקים
בבניית סֶכֶר
שימנן את עצמינו

מידי שלב שנכבש
הוא שואל תשלומים,
הנפרעים מגופי במאומה
כקוץ באליית פירותיי.

גורל
פעם הכל היה כה ברור לו-
אלוהים במופשט, הוא יוצר.
בני אדם על פני ארץ, חיים.
ומלאכים? היכן בשמיים. עפים.

קצרצר
עד מתי
אמשיך ללמוד
ברותחין

הרהור
אני יודעת
שלעיתים אתה זקוק לי
שאחזיק אותך
עד תשכך

באתי לגרוע ממני
פיסת עולה,
עם שם עוולותיי,
עד אתבוסס בכאביי.

שואה
עלה מתנופף לו ברוח
כשועט בין הצללים
כפרפר שבוי בצלם
שמעופו הפך קטלים.

פרידה
מגיעה באחת,
כגל סוער
אך בוטח

עצב
עב תועה מצא מחסהו מעליי
ומאן לעזבני,
כמו חש בי מצור מחצבתו
ואמת שאינני.

הרהור
קול מרוחק
התקרב בגניבה
וחלחל דרך אוזניי
פנימה.

הרהור
אני שבה
על עקבותיי,
בעודי אוחזת בידך
שמובילה אותי

בוא ואראה לך רעב,
שאינו פוגש שובע,
שראשיתו בראשיתי
ומשכו ממני.

הַהַתְחָלָה וְהַסִּיּוּם
נְטוּעִים זוֹ בְּשׁוּלֵי זֶה,
וְחוֹבְקִים זִיכָּרוֹן
שֶׁמִשְׁכוּ אֵינְסוֹפִי

ארספואטיקה
וגם אם ארעב בעדי,
לא אמכור טמונותיי,
ובלבד ששירי הוא עדי,
כן, אפוג בודאי.

ארספואטיקה
שיריי לי כסלע,
עליו נשענת נפשי
כשהקרקע תחתיה
נשמטת בי

רומנטיקה
קידוד ברקיע
יתן מאורו
לציפת כוכבים,
שאבדה הילתה.

הרהור
בין השנה הזו לקודמתה
מבחינה דלת.

קצרצר
השקט הזה
זועק מתוכי

וכשהשלמתי
את מלאכת ההריסה,
הבטתי בשרידים
שנתגלו מבין ההריסות

הרהור
תציף אותי
בך
שוב
ושוב


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אחר

"אני גיטרה
הרוח מנגן עלי
בחילופי עונות "

ווקאלי





אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
החיים שלי הם לא
חיים!
אני מחפש הגדרה
אחרת...
אולי תקופה
להעביר בה את
הזמן?...
לא!
זה ארוך מדיי
בשביל מה שאני
באמת עושה!





להב בן לאדן, לא
עושה כלום, כל
הזמן, ממזמן!
וגם זה יותר
מדיי!


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/YaelNaveh
יוצר מס' 38102. בבמה מאז 21/7/04 0:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליעל נווה
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה