|
אלחנן א. לואיס
we are fish in the ocean of life and consciousness,
though we try, pretentiously,
to convince ourselves we are sailours that sail upon it,
|
Transvestite sirens at midnight
And my thoughts stream on.
|
מהו האושר? אותו אושר נצחי
הבא לידי ביטוי בהיפעמות מיופי הבריאה,
המתנקז אל-תוך מנגינות שנוצרו ברגעי-השראה,
אל נופים שהועתקו אל הבד במלוא הדרם.
|
הלוואי ויכולתי לשים את כל מחשבותיי בסוגריים
ולומר רק את המילים החשובות באמת.
|
ובלילות, אני שוכב ער במיטה
ובוכה,
כתינוק.
וילדי בא, ואוסף אותי אליו
|
אין האדם חופשי לבחור את דרכו, אך,
אין אף אדם זולתו חופשי ללכת בה.
אם-כן, אלך אני בדרכי-לא-דרכי. ואתה, עתה,
לך-לך, מעבדותך בדרכך-לא-דרכך לאף-ארץ אשר
|
את, אידיאת האהבה שלי.
כבר אין שם, אין פנים, אין מבט.
אידיאה טהורה של אהבה וזוגיות.
ואולי יותר נכון לומר- אידיאת חוסר הבדידות.
|
כעת
חוזר אני אלייך,
להינחם בקור חיקך.
|
פיסת לחם-קמח-מלא
פנתה לפיסת-לחם-ריקה, ושאלה:
|
עומד,
באמצע הליל,
ברחוב בעיר
ומביט לשמיים
|
תיבתי היא בעצם מקדש,
ובו אשים את כל אשר קרוב אל ליבי
|
יש בי את החטא הקדום.
עובד שעות נוספות.
והגעגוע משמש לי כסם -
כל עוד לא יעבור, לא אחטא.
|
אדם חי את חייו.
ואורג בהם,
את זכרונותיו
כחוט השני.
|
גל,
היתקלות. ולרגע
הנחל נהר, ולרגע
אתה חשוף.
|
הגאות עולה, שוטפת את העיר
וזרמי חיינו המנותקים
נהפכים
לזרמים תת-ימיים.
|
רוצה אני בחיים של קביעות בבלתי-צפוי.
חיים בתהליך תמידי, בהווייה המתמשכת.
לצחוק, לשמוח, לפרוץ בבכי; להיעצב,
לכעוס, לקנא; לנקום,
|
כמו צלילה אל תוך
בריכת-מנוחת-הנפש. השינה. ובכל
פעם מחדש, לא נגיע לתחתית. ובכל
פעם מחדש, נקום עייפים קצת יותר
מהקימה האחרונה.
|
צל העננים על ההרים
כמו עורה של פרה
|
ברחובות ההומים, קליפות-אדם מהלכות.
שאו קולכם, והתפללו נא על נפשותינו השבורות,
בקשו רחמים על נשמותינו, אשר נשבו
בשירת הנימפות.
|
השמתם לב פעם, כיצד דבר אחד
המסמל דבר אחר, נהפך אט-אט
לאותו דבר אחר עצמו
|
מתוך הפחד
נוצר חוסר ההבנה,
ומשם מה ששלי שלי, ומה ששלך שלך?!
|
שלשלאות כבדות כובלות את מחשבותינו
אל
טפלות-החיים.
בליל זה ראוי כי כל אחד יראה עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים.
|
ובתוך בטני שוכנים עלי הכותרת
ולא נעכלים
כמה יפה הדבר;
|
הלב תמיד פועם בזוגות.
פם-פם, פם-פם; פם-פם, פם-פם.
פ(ע)ם- לגופו,
|
אני מביט ממרפסתי
אל נוף פסטורלי, ריאלי,
רע, לי.
|
היא פותחת את הדלת ועיניה היודעות
מביטות בי ונחות על אצבעות ידי
כיצד מבקש הינך לשאתי לאישה
והנך שייך
לאחרת
|
כאשר אני מאונן
אני משתמש בשתי ידי,
זו הימנית לעינוג, וזו השמאלית
להלקאה-עצמית.
|
לא רציתי לבוא אלייך כמורה
או כיודע דבר
רציתי לבוא אלייך כענן סערה אחד
למשנהו
|
אין השרידים כיליון היש, כי אם
שלב בזרימתו של ההווה, ושלבם הסופי-
לא אינותם - כי אם
התמזגותם המוחלטת בהווייה האינסופית.
|
בעת פריחת הפרחים,
אם נאזין, נשמע -
תנודות עלי
הכותרת הקטנים,
|
העצים ישקעו בחול הטובעני.
הזמירים יקוננו
בקנים תת-קרקעיים.
כמו מבול-ללא-מים, כי אין.
|
האהבה הקיימת לאדם
בבדידותו,
|
כל חיים בזיכרון המה,
וכל שמחוץ לזיכרון, מת הוא,
וכל שעתיד להיות, זרוע כזרע הזיכרון ברחמה של התקווה
צופה אל יום היוולדו להווייה.
|
אנשים מתכסים
ושמיכות משמשות כתחליף
לגופים שהיו אמורים לחמם
זה את זה, באהבתם.
|
כנפיים-ערלות.
אין הן יכולות לשמוע עוד צער ויגון.
איזו קיבולת יש לכנפיים שבורות,
שאינן יודעות לפרוש -
|
רק ביום השביעי הבין האלוהים
את אשר יצר
וראה את יופי הבריאה
בשלמות שלאחר דבר.
|
וכל החיים כהרף-עין הם, כהרף-אין
בעינו של אלוהים,
באינו -
של אלוהים.
|
וכבר שכחתי את קולך, וכיצד היה מכנה אותי
בכינויי אהבה.
|
וכעת לוקחים אותי, כסמרטוט ישן.
אם ללא בנה.
אך הנה, שוב חום דם. אך אין זה
דמו.
|
נגינה איטית ויפה נשמעת ברקע
האורות עמומים.
תמיד היית רגשנית.
|
אני מרגיש כמו חיפושית שחורה ואיטית.
תילשו לי רגל, ואצלע.
|
היכל גורלו של סיזיפוס להיות עוד פחות נסבל מכפי שהיה?
אם היו משתנות כמה נסיבות? היכל מצבו לקבל אור חיובי?
|
תגובה לשתיקת האדמה של פנחס שדה ("החיים כמשל") ושירת הברכה
ששמע ארג'ונה מפי סרי קרישנה ("בהוגדגיטה")-
|
להיות. להיות. להיות -
חיות את החיים בבחירה.
אין צער בעולם מלבד המוות.
אין מוות מלבד נטישת החיים.
ובודדים אלה אשר אינם נוטשים. הרוב מת--
|
|
|
הממשלה הציבה
מחסומים בכניסות
לערים, ומול
ביתו של אפרוח
ורוד הבוקר
במסיבת עיתונאים
בירושלים חשף
אמנון ז'קונט,
ידיד קרוב של
אפרוח ורוד, כי
אביו של אפרוח
ורוד הוא, לפי
רוב הסממנים,
ערומקו. בשכם
כבר נפתחה סוכת
אבלים. מנהיגי
גדוד אל אקצה
טוענים כי הנ"ל
פרש משורותיהם
כבר בחודש שעבר,
כך מוסרת
כתבתינו שולה
שמרלינג. |
|
