|
כמעט כמו אדם מת, רק שאתה בניגוד ל"מת" מרגיש הכל חש בהכל ומלא
מחשבות. זה כמו כלא לכל החיים ללא תנאי שיחרור.
|
יום אחד ממש התעצבנתי אז ירדתי עם הפטיש שניצלים הזה. שיש לו
צד אחד ממתכת כבד כזה ואמרתי שאני הולך להרוג אותו בעצמי
נכנסתי לחדר וראיתי אותו יושב וזולל לי את החבילה של הבסקויטים
הכי אהובים עליי.
|
זה נשמע מאד קר, אני מניח שזה קר, אבל זה ככה. אחרי הפרידה שלך
ממני למרות החזרה, המכתבים, החיזורים והאהבה הגדולה שהייתה לי
כלפייך, אין לך משמעות.
|
נשיכה עזה ננעצה בצווארי הרגשתי את החדות של הכאב המהול בעונג
מחלחל בכל נקב בגופי, כל נשיכה הגבירה את העירפול שבא אחריה.
הסתובבתי אליה נישקתי לה את הצוואר ונעצתי את שיניי בצווארה
שלה
|
היום הכל עולה יותר מידיי, בהחלט הגענו למציאות שלהרבה, הרבה
אנשים אין כסף לאכול ומובטלים... הגענו למצב מייאשת האוייב חי
בנינו, ומקבל זכויות, כמו שלנו במדינה שלנו
|
ג'ני הייתה עובדת במשרד ממשלתי גדול ורועש ותמיד הייתה נאנחת
אנחת הקלה כאשר הייתה מגיעה הביתה מהעבודה. אחרי כל הרעש
הבלאגן והלחץ, היא תמיד הייתה שמחה להגיע לבית הקטן והשקט
שלהם.
|
כמה היה יכול להיות יותר טוב הוא חשב לעצמו.
כלוא לבד מים עד הברכיים חבלות בכל מקום פצעים ומכות יבשות
יושב בוהה בתקרה וחושב כמה יכול היה ליהיות יותר טוב. הוא היה
נחמד, אדיב, ערמומי, וחכם מאד. הוא היה יושב לו למטה בשכונה
לפני מצבו
|
לא חשוב לי מה אמרו לי בהתחלה. זה לא שינה לי כלום אני פשוט
ידעתי שזה לבקש צרות מההתחלה. אבל מה אני יכול לעשות שאני רואה
מלכודת אני חייב להכניס את הרגל שלי לשם כדי לראות איך זה.
שאני יודע שהחומר הזה ישרוף לי את היד כשאני אגע בו אני חייב
לגעת לא יודע למה א
|
חבר לשעבר של ניקול גם הוא הגיע אליי הביתה והתיישב ליד החלון
בוהה לשטח שבחוץ. אורנית הלכה והתיישבה לידו, להאמין שאפילו
אחרי שנתיים ביחד כזוג פלוס חצי שנה שלא התראנו, היא לא תגיד
לי אפילו שלום ועוד בבית שלי.
|
זה היה אני ישבתי מולה הסתכלתי בעיניה הריקות המאשימות והבנתי
הם לא האשימו אותי עיניה היו מלאות באשמה עצמית כעס עצמי
|
אמרה לו שהיא רוצה להפגש איתו היום אחר הצהריים כי היא רצתה
להגיד לו משהו נורא חשוב. אם היית שם היית יכול לראות את ההבעה
על פניו של ירון כשהיא אמרה "אני צריכה לדבר איתך על משהו"
|
ופתחתי את האינטרנט לראות מה קורה. ואז נתקלתי בכותרת שעיניינה
אותי. "נערה בת 18 התלוננה למשטרה שהחשוד הדביק אותה באיידס
במכוון" אמרתי לעצמי וואוו איזה אנשים זבל יש בעולם הזה שהם
נדבקים באיידס והם מדביקים אחרים בכוונה.
|
אני זוכר את הפעם הראשונה שחוויתי את ההתפרצות האלימה של
המחלה, בערך בגיל 14. אמא שלי ואבי היו מזועזעים לחלוטין
מהתוצאות.
|
הנה עוד יום, אתה מזדקן ביום, השיער שלך גדל בכמה מילימטרים כך
גם הציפורניים, המחשבה שלכם השתנתה בקצת לכיוון קצת שונה.
|
ישנם אנשים מסויימים, שאם היו יודעים מה אני מרגיש, היו
מתנהגים אחרת. אני חושב שבעצם אם כולם היו יודעים מה עובר
עליי, היו מתנהגים אליי אחרת. המשברים ה"קטנים" האלה, לא כל כך
קטנים.
|
Stars so bright
Up so high in the sky.
Unique moments I shared with the moon with tears in my
eyes.
|
it doesnt matter where you are
it doesnt matter what you think
it doesnt matter what you feel
|
the mighty fields of dispair is all around me
the land of hope is no where to be seen
the loneliness is eating my soul
all my thoguhts all my reasons been eaten
im sinkin in the sea of madness
|
with the fire of love in me i must fight the sadness out
i got to do it for me if not for you my darling
i loved you so much, still loving forever be
|
in the name of love
i do it for you...
in the wicked place in the corner of my soul
|
my agony meets my pain
my passion dies' with you..
my feelings numb
my body weak
|
you'll never know what it's like, feeling
|
I remember two lost eyes
sad eyes seeking truth of perfection
lost eyes in the sea of unfortune
|
when the stars shall fall
when the sun will burn off
when the volcano's of the world will come alive
|
looking at my reflection
i can see you in me
i can feel your touch
the red moon above
winking at me as telling half truth
you are lost forever
|
what is the meaning of writing if not for u to see
the words going down my hand on the page
sleeping like a true angel
the words and the meaning is me
the words and the meaning is you
|
כל פעולה על מנת לשרוד
כל פעולה אימפולסיבית
|
תמיד מאוחד עם להב החרב
בעוז וכבוד לפילוסופיות אבודות
לתהומות שלא צעדתי בהם עוד מעולם
|
מתגעגע חושב נסחף שולף
נהר של דם רחוב דומם
שמש יוקדת
מזיע נוטף רץ בורח מתחבא
|
השמש מבצבצת לה לשמיים בשקט ושלווה.......
|
האהבה שלי לא יודעת גבולות
אין הערכה בעולם
טיפשים אתם
|
פרח זוהר ויפה בהדרו
כי שמש לו יש ואור לחממו....
|
אותו אור שסינוור אותי אז, מעוור אותי היום.
מילים, מילים, מילים.
מילים כסכינים, כדורבנות.
|
איך זה שהאמונה שלי אחרת
איך זה שאני לא רואה את העתיד
איך זה שהערפל עוטה את ליבי
איך זה שחבריי בוגדים בי
|
איך נשברו אמונות, איך נתתי לעצמי להתרסק.
נשברתי לאלפי רסיסים, ללא תכלית בחלל הזמן
רסיסים של אהבה כוזבת
של אכזבה מעצמי
של כאב כל נוגה
|
אילו לא הייתי מממש את רגשותיי כלפייך
הייתי עדיין שואל על אהבת אמת
לו רק היית נשארת עוד קצת
הייתי ישן יותר טוב בלילה.
אחרי שהלכת נחרב עליי עולמי לעד.
לא אמצא עוד אהבה כמוך.
|
הגוף לוהט הצוואר עולה באש והלב שלי-קפוא....
|
אלוהים גדול וכל יכול
אנא רחם עליי
אלוהים הטוב הזכור לטוב
אנא רחם עליי
|
הייתי כה קרוב ואת כה רחוקה
חשקתי בך,
אך את לא הרגשת...
ואז זה קרה, היוצרות התהפכו
השליטה הייתה שלי
|
הלחיים הגדולות האלו , לטרוף אותך
אני זוכר את הרגע, כאילו היה זה עכשיו.
הבטת בי, ליבי החסיר פעימה, העולם עצר מלכת.
הבטת אל תוך עיניי.
|
אני זוכר
חיוך
אני זוכר רכות
אני זוכר
|
אני יכול לראות אותך
מאחורי הפנים השבורות האלו
אני יכול להרגיש אותך
מאחורי הידיים החלושות האלו
אני יכול לחוש בנוכחותך
מאחורי האדם השבור הזה
|
היום אמרת שתבואי לראותי
המחשבה על לראות את זיו פנייך
מסבה לי אושר עילאי
|
כמו אש שפורצת כל פעם מחדש
ליבי כמהה לאהבתך הנוגה
ראשי הקודח ממחשבות
|
ואני מגיע לגן-עדן
ואת דרכי חזרה עושה
ורק אותך אני רוצה
|
הכל, העולם, החיים, האוויר לנשימה
ליבי שפועם, עיני שרואות, הכל
פשוט הכל.
זה את
|
אנא היזהרי כשליבי בידך
נשבר הוא רבות לפנייך
ועכשיו הוא אצלך
|
הבדידות זה מה שהורג אותי
אוכל לי את המוח והגוף
מחלחל לנשמה מרעיל את התחושות שלי
מערפל את המוטיבציה שלי, כל כך מבלבל
אבדו לי השאיפות.. אני שואף לכלום
|
בשבילך אני עשיתי הכל
הורדתי מכבודי בשבילך
בשבילך אני עשיתי הכל
אני וויתרתי על עצמי בשבילך
|
התמכרתי אלייך מהרגע הראשון
מהרגע שהנחתי מבטי עלייך ידעתי שזה, זה
אני חשבתי לעצמי שהמצב אינו אמיתי שאני רק חולם.
אני חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות.
הגוף הזה.
העיניים האלה המבט הכובש הזה
הכריזמה והאישיות המופלאה.
|
תביט, תביט אל עיניי
העיניים שלך אומרות הכל
האם אינך אוהב אותי?
הבט אל תוך עיניי
|
ענן ערפל מכסה את ליבי .
הרגש שכל כך אמיתי נמהל
נמהל, לא טהור
הערפל כל כך סמיך שאיני רואה דרכו
איני יודע לאן לפנות
|
את יפה כמו מלאך, כשאני מביט עלייך אני משתאה.
אני מזיל דמעה, דמעה של אושר.
איזה דבר מושלם אל מול עיניי
|
אחרי היום ובלילה של אתמול
הבנתי.
הגעתי להבנה הכי חשובה בחיי.
הגעתי להארה, שאין מנוסה ממנה.
|
הכל צף כולם שלווים
אני שט לי על ענן
מביט לי על כולם
אוהב אותך ואוהב את העולם
|
איך אני אוהב אותם
את המתחסדים, הצדיקים, האוהבים, הנחמדים
איך אני אוהב אותם את אותם מתחסדים
את השקרנים, הצבועים, המזוייפים
|
היום, היום זהו היום האחרון בחיי
היום, היום אצעד בפעם האחרונה
היום, על האדמה הלחה, הרוח המלטפת
היום, הגשם הרטוב, הרעננות של החיים
|
הלילה ירד על עולמי
שוכב במיטתי
מזיע ומתעורר בבהלה
|
ילדה יפה מקוננת מגוננת על פחדייך השווים לפז בעינייך..
|
פנינים שוצפים את שמי התכלת
חומק כרקדן בין טיפות הגשם
אדי המקטרת עשב נשרף
|
אני מדמם
אני גוסס ומתבוסס בדמי
והנותר לעשות
לשכב בשלולית הדם שלי
|
עף גבוה מעל כולם
עף ועובר הזמן
צבא שלם בשדות של דם
שנאה עצומה של עם לעם
|
מה נותר מבין חורבות נעוריי
מילה, אהבה, פנים יפות.
מאות שפתיים, עיניים, אוזניים
ולו אחת התשמע ברחשי ליבי
בנסתרות רוחי.
|
הגדר החיה נראית לי גבוהה מתמיד
חונקת 40 אחוז מהנוף.
אך השמיים נראים יפים מתמיד
קו המתאר שלהם נושק בצבע אדום
|
איך אוכל לומר לך שאני אוהב אותך
איך אוכל לגרום לך להבין?
איך אוכל להכניס לך למודעות ששלך אני לנצח
איך אוכל להטמיע בך אותי?
איך אוכל להכנס לראשך, לליבך
|
אחרייך, הכל היה שחור
אחרייך הייתה תקופה של מוות
חצי שנה של בכי ואומללות
אחרייך...
אחרייך הגיעה היא.
|
יושב לבד, בחדר החשוך אל מול המסך המרצד
יושב וחושב על ימים אחרים, על ימים שהיו בהם אור
על הימים לפני אלו שכבתה בהם השמש
|
עף גבוה מרקיע שחקים
מרחף מעל עולם, מעל הרים
נופל צולל חזרה
אל תוך השגרה של זכרונות מתוקים
|
חלום הוא דבר טוב, חלום הוא דבר מתוק יפה וחופשי
חלום הוא דבר שמיימי, דבר פרטי ולא מוחשי
|
גם שכואב לי עמוק בפנים
גם שכועס לי
שרע לי
|
החיים לחצו עליי, דווקא את הלחץ חשתי כאשר הכל נע בעצלתיים ועל
מי מנוחות.
|
השמיים שחורים
מריקבון ושחיתות
ורק בגן עדן ישנה מלכות
ואנו כאן איננו רוצים למות
|
היום, היום הכל שווה
החיים שווים למוות
המוות שווה לשיגרה
השיגרה שווה לדפוס
|
הידיים מנותקות
הראש שבאוויר מלהט רוחות
הגוף נגוע ברוגע ולא נע
הרגליים נתלות כאילו שעל אוויר
|
אם לא הייתי פוגש אותך
הייתי יודע מהי אהבה אחרת
אם לא הייתי מגלה מהי אהבה אמיתית
|
אני לא אבלע את החלום כמו השאר
אני לא אשתוק אל מול הצער
אני לא אבכה כי אינך איתי
|
חיי לא עוד, צער ממלא לבי
לבי דואב, מתפתל מכאבים.
נאנק ללא אוזן קשבת
|
להיות אני
להסתתר, לתת לאנשים לדעת
רק מה שאני רוצה שידעו.
|
באומללות וסבל אנו נמצאים
במן שדה קרב שאנו קוראים לו חיים
יש את הלוחמים שרצים ראשונים
ויש את אלו שפשוט נעלמים נהרגים
|
העולם שלי סובב סובב
התאריך מתחלף, הימים נעלמים.
העונות מתחלפות, אנשים מתים אנשים נולדים.
|
את שנותנת לי סיבה לחיות
את שמעלה לי חיוך כל בוקר
את שלי
לא יאמן
את שלי!
|
לחבק אותך
רק לחבק אותך וזהו חלום
ללטף אותך
רק ללטף אותך וזהו חלום
|
כמו השמש הזורחת בכל בוקר
כמו נשימותיי החוזרות
כמו הליל הקריר לאור הירח
|
האם הלך רוח הזמן הוא הקובע
האם האדם תלוי בזמנו.
האם לבי ישבר לעד.
יתחלק שווה בשווה בין אהובותיי.
|
עצב רועם שורר בנפשי המלנכולית מזה חודשים, אילולא היית שם
בשולי הדרך הסלולה בליבי לא הייתי קיים עוד.
ואילו לא הייתי רואה בעיניי רוחי את זיו פנייך, לא הייתי ממשיך
להתעורר לשמש הקופחת בכל בוקר.
|
השנאה בקרבנו
השנאה של אוייבנו
שנאה משורשת בקרב עמי
|
בפעם הראשונה מזה המון זמן
שהיה נראה כנצח, כרוחבו של ים
אושר. אושר עילאי כל כך חופשי
|
מחר, מחר אמור להיות היום בו אני נוצר את אהבתי אליה.
מחר, מחר אמור להיות היום בו אני נזכר איך שהכרתי אותה וכמה
זמן עבר מאז.
מחר, היה אמור להיות היום המסיים עוד חודש נהדר של אהבה.
|
ישנו משפט ישן שאומר "דם סמיך ממים"
אך האם דם סמיך מאהבת אמת.
והאם לזמן אין משמעות באהבה שכזו?
|
היכן אני? מהו מקום זה?
כושר התמצאותי דל
שאיפותיי אפסיות
|
אני רק צופה
לא שומעים אותי ואיני נראה
את קולי לא ניתן לשמוע מהדהד
את דמותי לא ניתן לראות אפילו באור יום
|
אני כל כך מתגעגע
אבל אני יודע
שהאדם שאליו אני מתגעגע
כבר לא אותו אדם
|
אילו יכולתי לחיות הייתי חי
אילו יכולתי לחוש הייתי חש
אילו הייתי אדם הייתי אנושי
אילו הייתי חושב הייתי הגיוני
|
הגאות מגיעה הנחשולים גדולים
ספינה טרופה על קרקעית הים מסערות שהיו
אלפי ספינות טרופות
נחות על קרקעית הים אשר למטה כה שקט
|
עכשיו אחרי שמצאתי אותך
עכשיו אחרי שנים של חיפושים
עכשיו הגיע הקץ לתום
עכשיו הגיע הקץ לייסורים
|
על גבול השפיות אני תלוי
בין שמיים וארץ
על גבול השיגעון אני נמצא
|
אני פשוט קיים כי אין ברירה אחרת
מוות הוא לא ברירה
מוות הוא קיים
בדיוק כמוני
|
אני עם עצמי, ישבתי וחשבתי וכתבתי.
את אותם דברים שלא העזתי לומר בקול.
את אותם דברים שלא חשבתי שאעלה לכאן.
|
עץ האלון הישן והכפוף
לכל עובריו נשאר שפוף
לא עוד פורח עם עלעליו הירוקים
לא עוד גזע וענפים אימתנים
|
הכל כל כך יפהפה עד כאב
הכל כל כך אמיתי?
הסערה שבפנים אינה מסיתה מבטי ממנה
אותה סערה שהביאה למפלותיי אינה עוד
|
הכרתי אותך בדרך המיסתורין
פנייך הם רבים ומגוונים.
וכך גם שלי, פניי שלי הן לא שלי, הן של כולם.
|
עומד ועליו מביט
בפרחו בהדרו
ביופיו השובה לב
|
בשדה אפוף עשן עקוב מדם
אני עומד ושכבר אין בידי נשק נלחם
כשאין לי כוחות אני ממשיך
חוטף פגיעות כולי נוטף דם
|
נטילת חיים היא כרטיס לגיהנום
הוא בטוח שהוא צודק היום
|
טרופה היא בנסתרות הלב
החלומות שלא פסקו
לא נתנו לי מנוח
|
נסחפתי בזרם
נשטפתי כולי
אני מורעל זה הגיע אליי
כל נקיק בגופי נספג ברעל
|
יש אנשים אנשים עיוורים שאת ריגשותיי אינם מבינים...
|
בים אפל שואל נופל
ערפל של תשוקות כוזבות
בים הארבע של המון תקוות
על גבעה ירוקה יושב ובוחן
|
תקופה מתה מתעוררת לחיים
רק חלומות עצובים
רק תמונות הדוממים
|
אולי היום זהו היום האחרון בחיינו
אולי זוהי הפעם האחרונה שנראה את השקיעה, שנרגיש את הרוח על
פנינו.
אולי היום זהוי ההזדמנות האחרונה להגיד לבת זוגתך כמה שאתה
אוהב אותה. להגיד לזאת שמעולם לא אמרת לה את נסתרות ליבך.
|
אפילו הייתי עם מישהי אחרת אבל זה לא זה, אני לא מצליח לעבור
הלאה... אני פשוט לא מצליח להתגבר על האהבה שלי אלייך...
אני מתגעגע אלייך כל הזמן אני חושב עלייך בכל רגע נתון.
|
כמה אדם יכול להיות מאושר בלי סיבה?
וואלה החלטתי עם עצמי, שאם אני יכול להיות בדיכאון, עצוב,
כועס, פגוע.
ולעזוב קשרים בלי סיבה ולהפרד מכולן בלי סיבה ולהרגיש חרא על
זה שאני לבד בלי סיבה.
|
חשבתם פעם על צרותיהם של אחרים. שאולי לנו עצמנו לא כל כך גרוע
כמו שנראה לנו, רובנו לא חושבים כך כי לנו עצמנו, הצרות שלנו
הם הכי גדולות והכי פוגעות, כי כמובן הם פוגעות בנו
|
אני נותן את כל כולי, אני מראה אהבה כמה שיותר, אני מחפש את
האחת שתעריך את זה ולא תיקח את זה כמובן מאליו וכולן, אבל כולן
אומרות לי 'נכון, הלוואי והייתי מוצאת גבר כמוך שישקיע בי
שיראה לי את האהבה שלו כל הזמן, וכשזה קורה התוצאה צפויה כמעט
מראש.'
|
מעולם לא היו לי שיחות כל כך פתוחות, זורמות, זה שילוב של
יחסים רומנטיים וחברים הכי טובים ללא סתירות.
|
עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי כמו שאני מרגיש כרגע, הייתה את האהבה
הראשונה שלי, אויש אני זוכר את הפרפרים בבטן כאילו זה היה
אתמול, שנה וחצי מהחיים שלי ביליתי איתה, זה היה יפהפה, כשזה
נגמר נשברתי, חודשים לא תפקדתי כמו שצריך.
|
אני רוצה, לא רוצה, רוצה, לא רוצה... הכול ולא כלום
|
כאשר אני חולם אני מגיע למקומות חדשים מלאים בהוד, מקומות
שקטים שבהם כל הרצונות שלי מתגשמים, אני מגשים בחלומותיי את כל
מה שאף פעם אני לא יוכל. בחלומותיי אני עף גבוה בשמיים רואה
הכל מלמעלה מרגיש את תחושת הריחוף העילאית.
|
החסך בשינה הוא המנגנון המושלם בשבילי, הוא המנגנון שלי להוכיח
לעצמי שעליי לטפל בבעיות שלי. והן האהבה הישנה והלא סגורה הזו.
אבל איך אני יכול לתקן מצב שקיים שנים, שקיבלתי אותו כמובן
מאליו, ולמה לעזאזל הוא התחיל לחדור לי לשעות השינה.
|
תפסיק לרחם על עצמך כל שעה וכל יום..
זה נגמר תודה בכך ותמשיך הלאה
אני שונאת אותך שהייתי שם לא היית לצידי
על זה אני שונאת אותך..
|
מה עשיתי לך רע?
אתה מאשים אותי בעצב הפתטי שלך
מנסה לגרום לי להרגיש אשמה על הפרידה שלנו
תפסיק כבר לרחם על כצמך כל כך הרבה זמן
אני לא צריכה את הטובות המזויינות שלך
את השיחות האלה בארבע בבוקר מה אני חייבת לך?
|
נעשתה בשביל הקורא ולא בשביל הסופר עצמו, עלינו להיות בתוך זרם
הכתיבה המרכזי, עלינו לשעשע את הקורא, לתת לו חומר למחשבה, או
אולי למתוח אותו, להצחיק אותו.
|
אני תמיד שואל את עצמי למה, למה הדברים הכי פשוטים יוצאים
מסובכים כל כך? למה לא יכול להיות הכל פשוט ולהשאר כמו שהוא,
למה גורמים חיצוניים חייבים להשפיע על החלטות וללכלך את כל
הטוהר של הדברים?
|
השעה הייתה אז ערב, רומי מתקשרת ורוצה לבוא אליי, אולי כבר
קראתם מסיפורי הקודמים על רומי יזיזתי משכבר הימים, כמובן
שאיתה שום דבר לא משעמם ואפילו האקט המיני לא שונה משאר
היכולות המופלאות שלה
|
על השמחה בלב מותר לכתוב?
אסור?, למה אסור?
כי זה לא עצב דביק?
כי זה לא אהבה שחורה וחד צדדית?
|
ולא מוצא היגיון בכלום... זה כמו להתעורר מסיוט אחד אל תוך
סיוט שני גרוע מקודמו, רק שהפעם אתה לא יכול להתעורר.
המציאות הכתה בי, נפל לי האסימון ומעך לי את ההכרה עד לאפס.
|
לחיות את חיי כמו שדימיינתי שאחיה אותם כילד
|
זו המטאפורה על חיי כולנו.
כי לעולם לא נדע מה מגיע מולנו בחיים הכל קורה ללא שליטה
שלנו.
אנחנו בנינו לנו מסביב עולם שיהיה כיביכול בטוח וצפוי, אך כלום
לא צפוי בחיינו ולעולם לא יהיה.
|
מצת. אולר. בדלים. מאפרה. פלאפון. מיטה. כלב. כוס. שולחן.
טלביזיה. בקבוק. עכבר. דפים. נעליים. עט. טבעת. מנורה.
דיסקית.
ואז... יש אותך.
ואני לא יודעת מה מפריע לי.
|
כל המחשבות ביחד יוצרות חיבור מעלף חושים, זה רק מתחזק העיניים
זזות מהר, אני לא יכול להתמקד על משהו אחד יותר משנייה אחת
בלבד. ואותה שנייה נראית נצח.
|
ממערכת הרג שיטתית, כמו ההיא של היטלר, יש דברים שאסור לומר,
שאין בי שמץ של אנושיות שזה מגיע לשואה, שאני לא עומד בצפירות
של יום הזיכרון, ולא בצפירות של יום השואה.
|
רומי בחדר השני מצחקקת בלהט מהחשיש העדין שהביאו. כל ציחקוק
שלה רק הריץ לי את התסריט בראש של לתת לה מכות רצח סתם מעצבים.
אולי זה פשוט התסכול שלי שאני מוציא על הסביבה הקרובה שלי.
|
מה אנחנו, אנחנו נולדים, מגדלים אותנו, אנחנו הולכים לבתי ספר,
אנחנו לומדים לדבר, אנחנו לומדים ללכת, אנחנו חווים רגשות,
אנחנו מנהלים קשרים, אנחנו קמים בבוקר, אנחנו הולכים לישון
בלילה, אנחנו חיים.
|
אחרי שהבנתי שהכדור בידיים שלי, הנחתי לעצמי לחשוב על כך,
לישון על כך, התשובה הייתה מונחת מול עיניי, עוד באותו ערב.
|
לפעמים אני מרגיש שלהתעסק בחיים שלי, ולא בחיי מישהו אחר זו
אנוכיות נוראית.
אני לדוגמא חי למופת, יש לי קורת גג, משרת בצבא, מנומס, נראה
טוב ומבחינה חברתית חי מצויין.
|
הילדה שצולמה על ידי היוצר דן נשר, צולמה אחרי האסון באסיה.
|
"אני אוהבת אותך"
"אתה הכי מדהים שיש"
"מעולם לא התייחסו אליי כמוך"
שקר על שקר על שקר.
אבל אלו רק מילים.
|
כל כך כואב לי מאז שעזבת, האמנם אני חי, קיים, ממשיך בשיגרה
המתבקשת, הולך עם הזרם? הייתי עם הרבה אחרות אחרייך, אחרות
שנועדו לעמם את הכאב, שנועדו לגרום לי לשכוח. אחח זיכרון מקולל
הוא, הלוואי והייתי שוכח ממך לחלוטין, אז היה לי קל.
|
אני מרגיש שאני מביט לכיוון אחד והולך לכיוון הפוך לחלוטין,
אני מרגיש שאני נאנס שוב ושוב על ידי עצמי, שאני הולך ולגבי
צמוד רובה טעון... מחזיק הנשק לא יהסס לירות בי אם אסתובב לא
יהסס לסיים את חיי הטראגיים במחי אצבע.
|
יש לי מחלה, פתאום באמצע החיים. התעוררתי בבוקר כמו בכל בוקר,
לא הרגשתי כאב ולא התפתחו סממנים פשוט פתאום חליתי. והמחלה היא
חשוכת מרפא ואפילו יכולה להיות סופנית, לא ידעתי בדיוק מתי היא
התפרצה אבל הרגשתי אותה מתפתחת בנשמה שלי. תראו הכל יש לי
בחיים, יש לי סקס
|
אמא שלי בחו"ל לאיזה חודשיים ככה שיש לי שקט בבית.
מבחינת האחים שלי, נו טוב נשארתי אותו אחד שלא עוזר בכלום.
ומבלגן את הבית, המחשבה הזו מציקה לי לפעמים אבל התרגלתי לכך.
|
שאלתי את עצמי איך יכול להיות שעברתי את הגדר הגבוהה והארוכה
כל כך מבלי להקיף אותה, התשובה הייתה נראית כלא נראית.
|
אני תמיד אמרתי לעצמי, שלעולם לא אהיה כמו כל אלה בני ה-22
שיוצאים עם ילדות בנות 15-16 וכדומה.
לפני כמה ימים מצאתי את עצמי במצב מאד מביך, אני והיא לא יותר
מבת 16 וחצי אולי אפילו פחות.
|
אני רצחתי בעבר וסביר להניח שארצח שוב. אבל כשאני חושב על כך,
המצפון שלי לא נקי כמו שחשבתי שיהיה, הרי הרצח הראשון הריגוש
הזה ההשתכרות מהכוח, זה היה בשביל לנקום בלבד.
|
אם כל פעם שהיה בא לי לכתוב, כשהמוזה המוזרה הזו שכל
סופר-משורר מכיר, מגיעה ושורה עלינו, היו לי כרגע אלפי יצירות
על גבי אלפי יצירות. חשבתי פעם שרק בשעות הכחולות שלי אני אוכל
לכתוב, בשעות שאני כל כך אוהב להתבודד בהם, בשעות הקשות
והמחפירות שעברתי, שרק בתנאים
|
אם אינני אומר את האמת שלי ברגע נתון מסויים, ואומר אמת שהיא
לא שלי, רגשות ותחושות שלא בני משמעות בשבילי, אני יוצר באותו
רגע עולם של אשליה.
|
מתי הפסקנו להיות אנושיים?
הפסקנו להיות אנושיים כאשר ראינו גור חתולים באמצע יום לוהט
באוטוסטרדה שורט את הכביש בציפורניו בוכה לאימו שאבדה לו
זועק בשביל טיפת אוכל והמשכנו ללכת
|
שאני עושה תאוריה, שאני מתחיל לעבוד וקונה לי את הדברים שתמיד
רציתי. אני אספר סיפור נחמד, היו שלושה עורבים על גדר, שניים
מהם החליטו לעוף. כמה עורבים נשארו על הגדר??
|
בהיתי לתוך זוג העיניים שעמד מולי, פשוט בהיתי. שקט שרר בחדר
לא היה רחש רק רגע קט של התבוננות לחיי שלי ולחייה שלה, פשוט
הבטתי בזוג העיניים מולי וכולי התמלאתי חמלה, ראיתי אדם מולי
עם חששות כמו שלי. עם פחדים,מחשבות. פשוט בן אנוש יפה ומדהים.
התבוננתי לתוך זוג
|
רק רציתי לומר שזה היה החודש הארוך ביותר בחיי והוא עוד לא
נגמר. החודש הזה היה החודש הכי גרוע ומשתנה בחיי עד היום.
הייתה לי חברה שנה וחצי יחסים נהדרים, מתיקות, אהבה והכל היה
נהדר.
|
נוסטלגיה מחשבות ורגשות
עלו ברוחי בעוד תווי המוזיקה התנגנו בשלווה ברקע...
מוזיקה רגועה ועצובה שסימלה תקופה בחיי.
|
במציאות הנוכחית שלי אני שוקע, כמו חול טובעני, ככל שאני נאבק
אני שוקע. אני מנסה להאחז בנחמה, והידיים שלי עייפות, עייפות
מלהחזיק את משקל גופי ההולך ונעלם לחול החם.
|
סוף סוף הבנתי, אני כבר כמה ימים מנסה להבין למה איני מצליח
להרדם. למה אני כל הזמן נשאר לילות לבנים, מגיע לצבא עייף.
ומתחרט על כך שלא ניסיתי אפילו לישון כמו שצריך. הבנתי סוף סוף
הבנתי
|
רציתי לומר תודה.
אבל לא סתם תודה
אלא תודה אמיתית, מהלב שלי לעולם
|
בלילה שעה מאוחרת ואני יושב ומסתכל איך הדקות עוברות, איך בעוד
זמן מה הכל יתחיל שוב עוד יום יגיע השמש תזרח והמולת היום
תחזור לשיגרה. נראה חברים, נלך לעבודה, נחזור הביתה עייפים.
רק בשעה הזו הכל שקט הכל נראה ניצחי. הייתי רוצה להשאר בשעה
הזו לעד.
|
מייד באותו יום של הפרידה הוא נהרג בתאונת דרכים. הרי שהבגידה
הכעס הריב השנאה הכל יאבד משמעות את הרי תעשי הכל שיחזור.
|
אנו דוחים את זה עוד ועוד ועוד, אבל לא מוכנים להודות שאנו
מוותרים לעצמנו. שאנו בעצם מחמירים את מצבנו, והמצב לא משתנה
עד שלא יקרה משהו חמור, וכשזה קורה אז אנו מחליטים לא לדחות
עוד ולקחת צעד קדימה, ואז התוצאות הן חמורות משהיו יכולות
להיות אם לא היינו מוותרים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני יושב, ועליך
חושב.
על מי את יושבת
כשעליי את
חושבת? |
|
