|
ברטה מאוד התרגשה למראה הנחל, היה בו משהו קסום- היא הרגישה
שהיא נשבית, היא ידעה שהיא חייבת להישאר ליד הנחל הזה.
לכן, פרקה את מזוודותיה שלחה מכתב למשרד הפנים בו הודיעה על
בקשתה לשנות את כתובתה לנחל במקום הבית הכפרי- והתמקמה.
|
יניב קורע מעליה את בגדיה בעוד ערן מצמיד אותה לקרקע.
אח"כ הם מתחלפים, והיא מביטה בהם במבט חלול.
|
"כן", היא צווחה בקול שלא התאים לה, אבל אמרתי לך- אני
אלרגית!"
"מה לעשות"? הוא משך בכתפיו, "אולי כדאי שלא תשני פה הלילה".
היא אספה את חפציה בזעם ופלטה נהמת כעס קטנה לפני שטרקה אחריה
את הדלת.
|
כשהיתי בגן והגננת הייתה שרה בכל יום שישי הייתי בוכה ומתחבאת
בשירותים.
אף פעם לא השתתפתי במסיבות כיתה או בהצגות סוף שנה כי כולם
תמיד שרו שם.
אני חושבת שאולי אני אלרגית..."
|
אני חושבת שאנחנו לא באמת מתמכרים להרגשה שהגראס עושה לנו,
אנחנו מתמכרים לריח, אנחנו מתמכרים לסידור החומר הירוק הזה
במבחנה, לרעש שהיא עושה כשמדליקים אותה, ולעשן בפה.
|
נשארתי לבדי, עומדת במקום
אבן ששקעה ולא מצאה יעוד נכון
|
לי הצבא נראה מסוכן,
הרבה יותר מסיגריה עם סם
|
אני יודעת שזה קל
אני רוצה לדעת איך זה
אבל מה אם הכאב לא יפסק?
מה אם משהו לא ילך?
|
את הדבר הכי יפה שקרה לי מעולם
על אף הבילבול שנמצא לידי
את חזקה ממנו ואני רוצה אותך איתי
הבטיחי שתמיד תהיי שלי
|
ולא משנה כמה צחקת הבוקר בכיתה
עם הילד שאת נורא מחבבת
ורוצה לשמור איתו על קשר
|
אין את מי להאשים, למי לבוא בטענות
הרצל מזמן כבר התפוצץ ברחובות,
|
עברו השנים ונשארת ילד
בלי חבר או הורה או כוכב
רק רצית שמישהו יאהב
|
וזו תהיה הדקה שלי, בשבילי
בשבילו
ובשבילם
|
זורמים... חזק זורמים
מנסים לפרוץ דרך
החוצה, הנה כמה קרניים!
בואו נצעד מכאן, חברים שלי! בואו נצא!
נעשה מהפכה, נשנה את העולם!
|
בסה"כ ניסית מסר להעביר
ועכשיו מחכה לך צו הרחקה
|
היא היחידה שעזרה לי להחלץ
אני אוחזת בה בציפורניי
חזק... לא לשכוח
|
אני רוצה להרגיש שונה
אבל להיות אני
|
שאני תלויה ומטיפה לאחרים להיות עצמאיים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
חזה שטוח
ושעיר...
נחיריים לא
סימטריים...
יכולת
קוגניטיבית של
ילד מתקשה
בגנון... כרס
לתפארת במה
חדשה, צמיגים
כחדשים... אבד
ישבן, המוצא
הישר יבוא על
שכרו... כף רגל
ימין מידה 53...
ניחוח סלמון
רומנטי מהפה...
אני מאוהב!
זוזו לסטרי. זה
לא שאין לו קוים
אדומים- זה רק
שהם מאוד
גמישים. |
|
