|
אליקו
עיר וכפר כולנו עכבריי מעבדה
כולנו עייפים מסם האהבה.
|
תובנות חיים- מהרגע הראשון ידעתי שאת האשה של החיים שלי.
הספקות שלי לא היו לגבייך אלה לגביי להתחיל את החיים.
|
אז איפה הקו המוביל חזרה
עד איפה מושכים עד שהאגו נכנע
|
לישון בחדר אטום וסגור בלי מנורה
לאכול חומוס או כרוב מקופסא
|
ריקודים של זריחה אנשים יפים
ישבתי בצד נדהם משני מסוקים
הצבעים צבעיי בוקר הטעם מתוק
השלכת בדרך הים די רחוק
|
שותה קולה בחדריי המתנה
נוסע לדרום חוזר דרך ברזיל, ירושלים וכפר של פליטים
יש עוד תקווה לחיים חדשים.
|
הוא מתהלך, נועץ לו מבטים נישען על קיר עשוי מתמרורים
לוקח שמאלה מאותת לימין צופר בכל הכח על לוח השעונים
|
לאחוז ביד את הספל החם לצעוק לבפנים שאיש לא ישמע
כל כך יפה לנשום ברכות וכשאת מלטפת כשניגמר החמצן
המשכתי ללכת
|
זה יהי מאוחר מדיי
שנתקל זה בזה
אחוזים יד ביד עם משהו אחר.
זה יהיה מאוחר מידיי שנרגיש את ההחמצה
|
הרב מתחתן ואני התחלתי שיחות.
מעבר דירה מסתמן אבל הרוחות סוערות.
הבנתי בכמה שעות מה שהיה מטושטש לי כמעט 400 ליליות.
יש פה שוויון מתחת אלפיי כיסויים
|
מתפרץ בבוקר ולפניי השינה
יש ימים שהוא ישן ואז אני נרגע.
|
זה לא מבורר הקשר הזה
נשארתי בלי הסברים.
האהבה שלי כלכך חזקה
וחסרת מעצורים.
|
כולם עומדים בתור נוסעים לארץ ישנה
אני מביט מהחלון
ניפרד מהשקיעה
|
רציתי לשים לך פרח בסלסלה,
רציתי לצלצל אליך שירד הגשם הראשון וכשהתחילה מלחמה.
רציתי לפגוש אותך באור יום ששנינו מחייכים,
שהשיחה תהיה רווחת ומלאת מילים.
|
מגירת קסמים, קופסת פח מלאה פרחים
צלחת לבנה, מעבר חציה, פסים פסים מופרדים בהזייה.
|
הרוח נושבת ואיתה המחשבה
האם אהבה היא להיות אחד
או אולי להתחבר ללבד.
שמיים אפורים מדווחים על תחילת הסערה
|
החיסרון כל כך גדול שהחלטתי שאני קונה שעון.
אוליי בשביל להיות מחובר יותר לזמן
אוליי לשים לב על המועדים המשתנים אני רוצה שעון יקר
|
זה גבוה ממני עשוי מפלדה. השפה מוכרת אבל קצת מפחידה.
האנשים אנשי חורף במעילים כהים אני אוהב את הים, אוהב עוד
צבעים.
|
|
|
יש אנשים של
קיץ,
יש אנשים של
חורף,
יש אנשים עם לב
אבן ויש אנשים
עם לב זהב,יש
אנשים עם קטן
ויש אנשים עם
גדול וכמובן שאת
אלה אני הכי
אוהבת מכול. |
|
