|
את שמחתי אמצא
בקהות חושים
בראש אטום
ברגשות דהויים
|
אנשים ללא אור בעיינים
רק השתקפות עמומה של השמש
|
הסערה משתוללת באופק
וקר לי וחם לי ואני מפחדת
נשארת בודדה ורועדת
|
אז בשמחה עיוורת
הגשתי את ראשך על טס כסוף
לאדונים, אשר לראשונה אימצתי אל חיקי
|
אולי איפושהו ציפיתי למצוא לא רק את עצמי, אלא מישהו או משהו
שישנה. שאני לא אצטרך לחפש את עצמי שוב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
