|
אושר
זה כשדבר מאוד חסר
פתאום הופך ליש.
|
אינני מסוגל
אמר הזקן והדגיש
אינני מסוגל לתאר את שאני מרגיש
מהסיבה הפשוטה שאינני מרגיש
|
מה?!
אני אוהב אותך. לא חושב שאמרתי משהו שקשה להבין.
|
מה?!
אני רוצה אותך. לא חושבת שאמרתי משהו שקשה להבין.
|
בגילגול קודם ודאי הייתי מלטש עדשות
או שען
שמקפיד בפרטים הקטנים ללא הרף
|
נשתגע
נזדיין כל הלילה
נאכל
נתפוצץ
|
אם תשאלי "זוכר?"
אומר לך:
כן זר קוצים דוקר,
זוכר
|
היום בצאתי מהחניון
נזקרה מולי פתאום שורת דוקרנים מאיימת
|
יותר מכל איומה האמת הקודרת
שלא ישאר מאיתנו דבר.
|
באחר הצהריים
יום שישי
התיישבתי לעיין בחיי המוזנחים
|
הסופר הניח את העט בצד
האישה עודנה חולמת על האחד -
שאין.
ואין.
|
מה שהוציא אותי מדעתי
היה ריח התינוקת שלך
|
הדמעה הנגררת
בוואדיות פנייך
בישרה את
התפרצות הסתיו.
|
וכך התעקששש לו מלטששש העדשששות הזקן.
פשפששש וליטששש ומיששש ושששוב ליטששש
והתעקששש עד שמיששש והתרגששש...
|
כחכחתי תשוקה מדפנות גרוני
והטחתי יריקה פתאומית
מתוך אהבה משתעלת
היישר אל אספלט המדרכה
|
הסירה המהירה היתה לאניה.
שלווה מופלאה המהום נמוך,
שובל שקט מאריך להישאר...
|
"בזמן האחרון, כשאני הולכת
אני נשארת הרבה.
אתה חושב שזה סימן טוב?"
|
כשאגמור למצוץ את דמך המתוק
|
המילים שלי לא מצאו
את הצלילים שלך.
הכל הפך לעיסה של אותיות ותווים
הצבעים התערבבו לשחור.
|
יום יום לראות אותך
כמשה מהר נבו
|
וכבר הייתי שינה גמורה
והנה עיניים פקוחות ואישונים
|
על כל הקורים בגני האיום
לך שירים טויתי
|
פעם סיפרת לי שאם היה
אפשר היית עושה קרחת
|
אלה, הלבנות, הן השיניים
הסביר רופא השיניים
מובחנות היטב
מרתיעות גם קרני רנטגן אלימות
מלהשאיר שחורים בתשליל.
|
מזהה כבר את הרעש המקדים
דלתות ברזל
תריסי דוקרן
מוגפים
|
בכל היתקלות בבשר הנשים האלה
הטריות
שתאריך תפוגתן עוד רחוק
|
היא לא עושה להם לחשוב, לא שותלת להם חפצים חשודים שמתקתקים
בראש שפתאום בלי התראה מתפוצצים. לא צולפת בהם אש צלפים ולא
קולעת אש קלה. גם לא מרעישה באש כבדה.
|
האם אנחנו לא בעצם מוח אחד?
הרי מה ההבדל?
מה שהוא יודע אני יודע, ומה שאני יודע הוא יודע!
(משהו פילוסופי - זהירות! נא לא לפתוח)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סבא, סבתא אני
כבר באה.
נועה בן ארצי. |
|
