|
"זו המסיבה שלי ואבכה אם ארצה" מתנגן
ומישהו יושב מולי, בוהה בי בוכה, ומהנהן.
|
אמרו לי פעם שבגלגול הקודם הייתי קבצן
ישבתי ברחוב אפור בניו יורק
ושם חייתי בעצב רב.
הם אומרים שזאת הסיבה שאני מפחד מג'וקים. בגלל זה אני נלחץ
כשאני רואה אותם.
|
ועם הזמן זה נמאס, לעמוד כך שעות.
לבהות בדבר הזה, לבכות עוד דמעות.
|
ותמיד הייתה באמצע, לא משנה מי או מה
הייתה ממוצעת בכל, לא יפה מדי או חכמה.
ולא יצאה דופן, גם לא בסגנון הלבוש,
וכל להקות המוזיקה - הכל היה כבר חרוש.
|
מה אעשה כעת בלי תזוזה או נשימה
בלי רגש או שלווה,
רק שקט, שתיקה.
|
מרגישה את הדם זורם, וברגע של אושר, קצר, נעלמת
נופלת ולא חוזרת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כן, אני יודע
שזו צורת האמנות
הנחשבת ביותר
בימינו. הגסות
הזו, שהיא תמיד
הגדולה ביותר
האפשרית ושמושגת
במאמץ הקטן
ביותר
האפשרי...
ולא תאמינו כמה
שניסיתי לאהוב
את זה...
אבל פשוט לא
הצלחתי.
אחד שרצה להיות
סנוב של סלוגנים
קצרים. |
|
