|
הרגשתי מאושרת. שאין טוב מזה. לשבת בלילה, בגשם, ברחוב. ופשוט
לחיות. לא ידעתי מה השעה, כמה זמן ישבתי שם, או מה עליי לעשות.
אך עדיין המשכתי לשבת.
|
השמש כבר התחילה לשקוע, השמיים נצבעו בגוונים חמים של כתום
וורוד. היא ישבה שם עם מבט חולמני על פניה. אפשר היה לחשוד
שהיא מאוהבת. היא חיכתה שם לרון. מי זה רון, אתם שואלים? עדיף
לכם לא לדעת. רון הוא לא נער רגיל. רון הוא "מופרע", כך כולם
אומרים. אבל לה, לסיוון
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בנעורי הייתי
מזיין דתיות
לאומיות.
הכי אהבתי איך
שהן צועקות
אלוקים כשהן
גומרות.
השם ישמור...
יעקב פופק מספר
זיכרונות נערים. |
|
