צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

חמש שנים עברו מאז שאיבדתי אותך. זה חמש , אתה יודע שהרבה? אתה
יודע שהמון נהרות כבר הפכו נחלים והאדמה חרבה? אתה יודע כמה
עננים התפרקו למים והתיזו עליי אהבה? אתה יודע כמה שנאתי
ואהבתי , כמה צללתי וכמה צפתי? אתה יודע כמה דירות, כמה ריבים,
כמה אירופה, כמה נסיע

אח שלי שותה את הקפה בלגימות גדולות. הוא אוכל עוגייה או
שתיים, מסיים את הסיגרייה ורץ. הוא חייב לרוץ. יש לו מלא דברים
על הראש. הוא מארגן אותנו. הוא ישנה לנו את החיים.

"אסי די!" - ניסיתי. "אנחנו נסתדר."
"מה נסתדר???" - הוא צעק. "אנחנו מתחתנים היום בערב נעמה, את
קולטת את זה בכלל? את קולטת שהיום בערב אנחנו שם עם עוד ארבע
מאות חמישים מוזמנים ובלי די.ג'יי?" - הוא דפק את היד הפנוייה
שלו בדלת וקילל...

"אומרים שהוא זקן אמיתי כזה , אחד שעבר הרבה את יודעת:
וויטנאם, מלחמת קוריאה, מבצע אנטבה, פרעות תרפ"ט, תרפ"ז,
תשל"ק, תרל"ח, רצח רבין. כדאי לך ללכת לחפש אותו". הוא חטף לי
את הג'ויינט מבין האצבעות והתחרע עליו.
"ברצח רבין גם אני הייתי"

"וידיעה אחרונה:" אמר שדר החדשות בקול באס מלכותי, "שלג ראשון
פוקד בשעות אלו את רחובות ריו דה ז'נרו. הגל הגדול דוהר אל
חופי אוסטרליה. איש אינו יודע לאן דברים יובילו מכאן," הוא
הוסיף בקול רועד, "כאן מסתיימים שידורנו. יהי האל עם כולכם."

לא מזמן חזר תומר ג' לשרות קבע. בלילה שבין שני לשלישי הוא
נהרג. זה קרה לו כמה שניות אחרי עוד המראה שגרתית. בדרום הארץ,
בפנייה שמאלית לצלע 'עם הרוח', תומר ג' התרסק.

כל האנשים שהיו שם אמרו אדום. כאילו זה היה ברור, כאילו זה היה
מובן מאליו. 'אדום'- הם אמרו וחייכו זה לזו, קרצו במבט מבין של
הסכמה, הנהנו, הרימו את המשקפיים והניחו אותם על קצה החוטם.

נמרים. נמרים לכל אורך כביש הערבה. אני ראיתי אותם. זו לא
ידיעה ממקור שני. זה לא ברווז עיתונאי. הייתי שם. ראיתי את
השיניים שלהם מלאות דם. ראיתי את הפרווה שלהם בזהוב, בשחור,
בכתמים של אדום.

ליאון ישב בראש השולחן. לפניו הייתה מונחת קערה גדולה עמוסה
בפירות טריים. הוא לקח ממנה תפוח, והחל לקלף אותו בעדינות
בעזרת הסכין החדה.

טייס פוגש עיתונאי. שניהם לבושים היטב. כל אחד בשלו. הם לוחצים
ידיים.
זה יום שישי. שעת צהרים. בית קפה קטן בשיפולי העיר תל אביב.
שמש נעימה של חורף מטילה קרניים אחרונות. הרוח דרומית.

האוטובוס עוצר בתחנה המרכזית של קוומבטור. הערב מתחיל לרדת.
אני לבד. מעט מאוד פעמים בחיי הרגשתי בדידות כזו. אמצע פברואר,
לחות בלתי נסבלת מדביקה את חולצת הבד הירוקה שלי אל גופי.

הפרק הראשון של הסיפור שלי צונזר מסיבות שלא יפורטו כרגע.
תמצית הפרק הראשון חסויה גם היא. כל מה שניתן לאמר על התמצית
הם כמה דברים בסיסיים - היו דמדומים, השמש טרם הפציעה, הביטה
אישה יפת תואר לעבר הנהר. זה מה שהותר לפרסום.

שלא תאמר דבר
גם לא לטיפה , אם אפשר
מבקשת ממך
כלום.
שקט.

הולכות השעות ומתרוקנות
לעתים מתמזגות בריחות שיערך
מתכנסות אל עצמן
משתהות מתקלפות
אל כל השתיקות
המשונות

כשתבוא אליי שוב
זה כבר לא יהיה
כמו שאז.
לא תמחוץ את שדיי
אל הקיר.

עדיין מתקשה לעכל את
האישה שחולפת על פניי
בתורים הצרים והדחוסים
בסופרמרקט האפור של נורדאו.

אני חולם -
אתה ואני בברצלונה.
בתי הקפה המטופחים,
הארמונות של גאודי
איך שכל הזויות מקומטות

אט, אט,
בצעדים שלווים בטוחים
מתכנס בתוך עצמי
הופך לצמח
מוצא עצמי בפוטוסינתיזה

מעיר משוגעת לעיר מתוזמנת היטב
מהבזקי טירוף
אויר דחוס במחשבות
אל תוך קרוואסון אדום וחם

אינני רוצה ממתקים ליומולדתי
אינני רוצה כדורים פורחים
אינני רוצה עשרות מתנות
עטופות בסרטים זהובים
מסנוורים אותי.

יששכר אל תפחד מהחושך
כולנו עוברים רגעים קשים
תקרא עיתון
תקנה לך יין
תגלגל לך צרור עשבים.

אם אני עדיין מופיע לך בחלומות
מקווה שאת רואה
את השנאה שבעיניים
יוקדת במבט של טרוריסט

מוטי אוכל עגבניות טריות ולא רחוצות. זה מתוך
כוונה להראות משהו שהוא עוד לא סגור עליו.
כי ככה זה מוטי.
מוטי הוא איש של אמירה, גם כשהוא עדיין מתלבט
אם יש לו בכלל מה להגיד.

- "This is the end"
הוא זועק
בתשע וחצי שעון קטמנדו

מישהו אמר כן אמרו
העצים שקיעה אדומה לחש
האלוהים הגדול

בלקסינגטון על השלושים ואחת
עצרת
וביקשת שאביט עמוק אל תוך עינייך
הייתי מוקסם

משהו קשה בזכרונך
שלעיתים הוא ענוג
עושה לי לקפוץ לבריכה
להשתכשך במים הקרים
כמו אז בקורדוברו
בימים שגילינו את ג'וני
והיינו נוהגים באלכסון,
חותכים את תל-אביב
אל חלומות שכמעט...

מיטה אחר מיטה
נשכב על הגב, מותש
נזרק לעולמות סגולים
ריגושים מהירים
הזיות שמתחלפות לקצב
השירים המשתנה.

בשלוש בלילה, על המראה הצהובה
שליד השידה, מזדחל לו עכביש קטן
ומחייך אליי

אני זוכר איך ישבת עלי
על הכסא המשרדי
בחדרי המוקף עולמות טיסה.

שעה ארבעים וחמש
לבואך
קולך יישמע בפעם המאה
ורוצה יותר

"זה יפה" -
את אומרת - "זה שירה של בוסר,
ועדיין זה נחמד.... "
אני נלחם בלילות

תהיה שייך לאנשים.
אין לך דרך אחרת...
אין לך במה להלחם...
גם איו לך סיבה.