|
לא מוכנה לעמוד בסוף סולם העדיפויות שלך
שתיזכר בי בשעות הקטנות ביותר
ותואיל בטובך
לבוא.
|
מר גרין מעמיד פנים שזה כלום וצורח מבפנים,
מיס לוקו ניתזת כמו כדור גומי מהקירות.
הם פוסעים עוד צעד ריקוד אל הטעות.
|
בקריצה אחת מרגיעה אתה מאחה את כל
שברי עולמי
ומעופף לך להציל את המשבר הבא
|
לראות לנגד עיני את ילדינו שטרם נולדו
ואת כוס התה על מרפסת מעץ
|
אני מבקשת שתבקש ממני להישאר,
אני יודעת את מחשבותייך בטרם הן צצות
ונכנסת לפינות שאסור רק כדי שתבוא
שתעשה משהו - שתציל.
|
כששמעתי את החיוך בקולך כשאמרת את שמי,
וכל אותן פעמים שראיתי את צחוקך.
|
בחוץ, כבר חמישה חודשים אחרי, הכל בסדר,
ונקיון הפסח מבהיק ומסנוור את עיני הלחות
|
אתה בטח לא יודע עלי כמה דברים...
אין לי יותר מה לומר, עכשיו אתה יודע עלי בערך הכל, קצת עצוב
הא? בסוף אני הכי בחורה עלי אדמות ואתה... אתה עדיין מלך
ההדחקות...
|
אתה יודע בדיוק כמוני שלצפות שזה יקרה זה מטורף כמו לצפות לשלג
באוגוסט (ואנשים עושים את זה) ואני לא יודעת מי מביננו יותר
הגיוני. הלוואי שזאת אני כי ממש כיף לי לחשוב שלא וויתרת עלינו
כמו שאני מנסה לעשות.
|
זה לא נסיון הבריחה הראשון שלי. אני לא יודעת אם במודע, בכל
פעם שניסיתי, שלחת אלי משמר החיוכים שלך שלכד אותי במיומנות.
אולי פשוט המבצר מאובטח במערכת אזעקה אוטומטית בלי שאתה בכלל
צריך לחשוב, כשאני מנסה להשתחרר מכבלי הרגישות שלך, אתה מוסיף
מנעול אהבה.
|
כבר תיקתקתי מילה או שתיים, ועכשיו זה נשלח "נשמה, מה שלומך?"
ותשובה לא מתאחרת לבוא, ואתה כותב לי שאתה חושב עלי המון כולל
היום וגם אני מתוודה. ואז התכתבות קצרה בהודעות שפתאום נקטעת,
|
שאלת אותי איך אני יכולה להיות כל-כך בטוחה בדרך שלי עד שאני
מוכנה לוותר עלינו. חשבת פעם איך אתה כל-כך בטוח שהיא לא נכונה
עד שאתה בעצמך מוותר?
|
"את זוכרת שפעם רצית לנסוע עד שהמציאות תשתנה בשבילנו?"
"כן... אמרת שנגיע עד טורקיה וזה לא יקרה".
"אני מוכן לנסות".
"יש או לבנון או ים בדרך ועומד להחשיך..."
"זה הכי מפחיד אותי שאת הופכת להיות קול ההגיון שלנו."
"התבגרתי."
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
טוב, עבדתי
עליכם |
|
