|
קיץ
יעל ואני שרועות על השטיח בחדר שלה שבעלית הגג, שותות שוקו קר
ומחסלות ופלים. התכנסנו רשמית כדי להתכונן למבחן במתמטיקה, אבל
יעל כבר יודעת את החומר ולי לא יעזור שום דבר.
|
הוא כל כך משכיל
אבל לא מבין שאת אוהבת אותו
הוא עילוי מוסיקלי
אבל לא שומע כשקולך רועד מאכזבה
|
יש לי מגן
זכוכית מחוסמת
דבר לא חודר
עליי הוא שומר
|
איבדתי את הצורה
איבדתי את התמימות
איבדתי את האמונה
איבדתי את הסבלנות
|
דעתי אינה סובלת
שלא תהיה בחיי
דעתך כן
|
ובי אתה אוהב
את השתקפות דמותך בעיניי.
|
אני טיפוס של לילה, ככה טוב לי. אוהב את השקט, את המרחב הכהה,
את המקום שהתפנה עכשיו כשכולם בקופסאות הקטנות והמוגנות שלהם.
אוהב את האנשים של הלילה, שהחושך מאפשר להם להוריד את המסכות
לשעה או שתיים.
|
אתה מספר
שלבך עשוי זכוכית
אבל אתה לא מהסס
לזרוק אבנים
|
|
|
אתה אומנם כותב
שזאת היצירה הכי
גרועה שראית
בחיים, אבל אתה
אפילו לא טורח
להסביר למה. אתה
מעביר ביקורת
חלקית, אומר את
הדעה שלך אבל לא
איך לשפר. במה
אתה חושב שזה
יעזור לי?
ובכלל, אתה הגעת
למצב שאתה מוערך
מאוד, אז אתה
מרגיש שאתה יכול
פשוט להגיב
בכזאת צורה לא
בונה על יצירה
של ילדה בת 14
עם חלומות?
אתה כנראה איש
מאוד טוב...
בימאיסטית במשבר |
|
