|
להרים דמעה אבודה
וללכת
על קצות אצבעותיו
של הזמן
|
יודעת שהלילה
תהיה שוב בחלומי
בנגיעות רכות
של עונג פועם
|
איתך ללגום
כל טיפת אהבה
אשר בינינו
עד תום
|
כמה אהבה יכולים אנו
להכיל בתוכנו.
|
הלילה מתעטף
במין ניחוח מלטף
מעיר חושים
|
הלילה
אבוא אליך בשנתך
מנבכי העלטה
לכסותך בשמיכת אהבתי
|
שוכבת על גבי
במיטת אהבתנו
שבעה ומנושקת
|
בחדרי הגעגוע
חשה אותך בכל חושיי
אתה הזמן והמרחק
המתנגנים אלי
|
כל נוצות הטווס שלי
מזדקרות
במלוא הדרן
|
אתה הגל, אני החוף
רוצה שתחדור בי
בלי סוף
|
וינואר מחייך
לעצמו בסיפוק
|
מתחת למיטה זוג תחתונים
שנשכח בסערת אהבה
|
לחוש מגע עורך בעורי
אשר הופך
את גחלי הלוחשות
לתופת שואג
|
והלמות הלב
כרעם תופים
כשאגת הקהל בזירה
"הולה"
|
חיים שנים תחת קורת גג אחת
ללא בשורה
יש להם הרבה מכרים
מעמידים פנים כאילו הכול כשורה
עוברים מחדר לחדר ולא מסתדרים
צוברים כעסים, שתיקות, שקרים
שניהם במילכוד
|
כשנפשך בתוכי
אני נבראת מחדש
|
אתה זולג לתוכי
טיפה אחר טיפה
ורכותי
סופגת אותך אלי
|
על חוף הים
ארמונות של חול
ודמותך שציירתי
ביד אוהבת ללא מכחול
|
מישהו אמר ש
המלחמה תגמר בתחושת חמיצות
צריך להתרגל לטעם
|
ערב דצמבר קריר
שטוף אווירת טרום-חג
ברחובות עיר מעבר לים
|
גועש בתוכי
כאשד
בהמיה רכה וסוערת
נשמתי בידך
וכל גופי
אומר שירה
|
בשאיפה אחת איטית
מהורהרת
כמו סיגריה בוערת
אשאף לתוכי ניחוח היותך
|
שוב חוזרת למחוזות ערגה
אל הצמתים
בם נפגשו פינות חיינו...
|
ללכת
עד לאן שזה לוקח
בשביל לא מוכר
|
רגעים של יופי
במשחק צבעים
וכמיהת גלי הים
|
עכשיו התאווה עזה כשאול
לחוש אותך נע אתי
בקצב מתגבר
בעונג מתפקר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
