[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מכתב
אני רוצה להגיד לך שאני רוצה לנצל את החיים שלי כמה שאני רק
יכולה, ובכל הזדמנות שאני רואה שאני יכולה ליהנות ממנה, ויכולה
להפיק ממנה דברים חשובים או אפילו לא -אני עושה את המיטב כדי
לעשות אותה.

תוך כדי הבכי של טל, פתאום טל הרגישה נגיעה בכתף שלה.
זה היה גמד כזה כמו של האגדות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מוקדש למישהו שאותו אני אוהבת, לעולם הוא לא ידע כי עלי הוא
מסתכל בתור מישהי אחרת..

אז איש אמיתי, אתה נדיר במינך,
בקשה אחת לי יש, שמור אותי בליבך...

לא אכתוב יותר על מה שהיה
לא אכתוב יותר על עצבות.

אני רוצה להגיד אוהבת בכל המובנים,
אני רוצה את המישהו, ואיתו את הריגושים.

געגוע
הגעגועים יכולים לשבור אותך, ולגרום לך לחוסר אונים.
אך תתן להרגשה הזאת להשתלט לך על החיים.

אני לא יודעת מה לעשות
אני לא יודעת איפה אני יכולה עוד לנסות.

כמעט ונכנעתי, עד שפתאום משום מקום,
באת לעשות מסיוט חלום.
לשנות השקפת עולם רעה,

לו הייתי יכולה לבקש משאלה אחת ויחידה
שתוכל לעשות אותי מאושרת

היו קצת מהומות בבית,
קיבלתי מוזה וזה מה שיצא.

תן לי את היכולת להרגיש חופש ודרור
לקום כל בוקר לעולם טהור.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אבל מה שכן מעניין זה שבערך בעשר בבוקר, אחרי שכבר פתחנו את
החנות, התיישבתי, וגיליתי שעוד "חנות" נפתחה באותו זמן...

מכתב
רק תהיי מאושרת, ואהיה מאושרת גם אני.
יפעת,
תודה על מי שאת.
תודה שאת כזו נאמנה ברגעים הכי כואבים,
ברגעים הכי קשים.

יומן
ורק אתה לא שם לב למה שאני מנסה להעביר לך בדרך שהיא כל כך
פשוטה...

לפעמים כשאתה יודע שאתה חשוב למישהו, זה הדבר היחידי שעושה
אותך שמח.
ואם אתה חושב, או רק סבור, שאת אף אחד אתה לא מעניין,
זה עצוב לך..זה עצוב.

אין לך מושג כמה זה קשה לראות בנאדם שכל כך אכפת לך ממנו בוכה
בגללך...

יומן
זו הייתה חוויה שלעולם לא אשכח,
מכיון שזו הייתה פעם יחידה, וטוב שכך.

יומן
אני רוצה לבקש סליחה...
אני לא כזו נוראה.
יש בי כעס-אבל לא שנאה.

לפעמים אני חושבת מה היה בלעדייך,
איך היו נראים חיי, איך היו נראים חייך.

יומן
אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עושים כשעצובים?
ואף פעם אני לא מקבלת תשובה חד משמעית...

אני מצוברחת עכשיו. לא יודעת למה.
זו מן הרגשה מסריחה כזו,שאפילו אין ממש סיבה.
זה הכל התחיל כשקמתי.

התבגרות
אולי פשוט ככה המציאות בנויה.

נמאס לי להיות זאת שנחמדה לכולם
נמאס לי כל הזמן לשאול אם הכל בסדר
נמאס לי כל הזמן לנסות לתקן הכל
נמאס לי שסומכים עלי

התבגרות
אני נערה צעירה בת מזל אריה, ואני בעיצומו של גיל ההתבגרות.
אתם יכולים לחשוב לעצמכם עכשיו "עוד ילדה קטנה שלא יודעת כלום
מהחיים", אבל אני יכולה להגיד לכם שאתם טועים. אני אולי קטנה
בגיל, אבל אני מאמינה שאני מאוד בוגרת.

חבר יקר, אם אתה קורא את זה עכשיו,
אל תהיה צבוע מידי לבוא ולבקש סליחה.

זה המצב שאתם הכי אוהבים להיות בו,ובו אתם הכי עצמכם. מרגישים
עבר,חווים הווה ורואים עתיד,
אמנם מודעים לכך שהכל משתנה
אבל משלים את עצמכם שזה הספציפי ישאר לתמיד .

אתה לא יכול להעביר יום אחד מבלי להגיד :"אני שונא".
אתה לא עושה את זה בכוונה,
אבל אתה פשוט לא מצליח לא להגיד את זה.

אני רוצה לבכות.
לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל עכשיו אני אומרת ואני ממש
מתכוונת.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
אם כל הירושלמים
שאני מכירה גרים
עכשיו בתל-אביב
למה עדיין
קוראים להם
ירושלמים?

אחת שלא מבינה,
אבל אולי כן


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/OfirFish
יוצר מס' 3599. בבמה מאז 13/6/01 2:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאופיר פיש
© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה