|
הדוד שמואל שרוע על מיטתו. אדם זקן, כחוש וגבוה. אין לו מושג
כמה זמן הוא כבר שוכב ככה. שעות, ימים, אולי שנים. שקוע עמוק
בהרהורים. השינה מתערבבת עם היקיצה המסוייטת. הוא פוקח את
עיניו ורואה את עירו הבודדה עוטה את שמלת הגשם שלה.
|
גם כן סוג של טחנות רוח...
|
זה הסיפור על האיש שלא ידע להרגיש.
כבר כשנולד והרופא תקע לו פליק בישבן הוא לא בכה. רק נשם בשקט.
סתם.
|
יד ימיני אוחזת בספר מדע.
הופכת בין דפיו
ממלאת, כובשת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כשאתה כל יכול,
האגו זה דבר
זניח.
החרון לעומת זאת
יוצא מהאף.
(הקופירייטר של
אלוהים) |
|
