|
הלכנו יד ביד בחורשת הברושים הקסומה שבקצה הקיבוץ שלה. אלו היו
אחר- הצהריים של סתיו. היא הייתה כל כך יפה. האוויר היה נעים,
לא חם ולא קר. בעצם נוטה מעט לקריר. הרוח שנדנדה את הברושים,
ציוץ הציפורים מעל וקול צעדינו היוו פס-קול מופלא לשתיקתנו
המיוחדת.
|
היא רצתה לברוח. רצתה לחתוך הרחק מכאן. העולם שיחק בה והיא
שיחקה בו חזרה. היא הורידה את חולצתה, ונשכבה עם מכנסיים וחזיה
על המיטה. זרקה עצמה על הגב, ופרשה ידיה לצדדים. היא לחצה בשלט
על PLAY ואז הטילה אותו על הרצפה. המוזיקה שלה החלה להתנגן.
|
אני רוצה את הרוח
היא מנגנת לי על הצינורות
ומביאה לי ניגון פעמונים.
|
בטלפון מחכה לי הודעת לילה-טוב ממך
שעוד לא שמעתי,
כמו ביצת קינדר שכבר אכלו לה את שכבת השוקולד.
|
תפתחי לי את השמלה
בחורף
ואת הסכר
בקיץ
|
הרוח בשיערך
הנחל המפכפכך
ריח אחרי הגשם
|
אמרת שיש לך חור בבטן
כמה
אלוהים! כמה שזה כאב
לחטוף חור בבטן
עגול כמו! כמה, אלוהים
|
דמעות על חלון האוטובוס
כמו טיפות גשם על לחייך
|
את ראשי היא הטמינה
בין מיצרי ירכיה
ואמרה לי:
חתור
|
את מאחלת לי לילה טוב
נושקת בראש
מקווה שלא אחלום על מסוקים.
|
ואחרי כל השמש שזרחה עלי
הנה אני יושב בחוץ, בלילה
סופר כלבים עוברים
והם נראים משוטטים אבל
הם לא
|
השארתי סימנים של צבע
על הדף שמאחורי השיר
וכתמים על הסדין
שמתחתייך.
|
רוצה ללקק אותך
בכפות ידיים פצועות
דם על לשון דם על לשון
דמלשון
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ראיתי תכנית
שעוזי חיטמן
התלונן שיורדים
עליו כל הזמן,
והוא פשוט מנסה
להיות מגוון.
אוווו...
מסכן...
עקו"ם |
|
