[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
במבט לאחור היא בטח צוחקת, זה באמת מבדר הרבה פעמים להסתכל על
העבר. אבל היא לא...

פתאום , ללא שום הודעה מוקדמת, שמעתי דפיקות חזקות בדלת.
"טוק טוק טוק" נשמעו הנקישות, אבל לא רציתי ללכת ולפתוח,
פחדתי.
אני ידעתי מה יקרה אם אני אפתח את הדלת ... אני כבר ידעתי מי
מחכה לי שם ...
זה הכל היה צפוי, זה היה ברור גם שהיא תגיע כל כך מהר אליי.

כבר אפשר להריח באוויר את האווירה של השנה החדשה שמתקרבת ...
הכל שקט וכולם ישנים, והשנה החדשה כבר אוטוטו בפתח ...
וכמו בכל שנה ושנה, בראש השנה פשוט נדרש להתחיל להעלות
נוסטלגיות על שנים שעברו וכבר אינן ...
כל הזמנים הטובים ההם שהיו, הרגעים, הקטעים, פשוט

"לא! זאת לא הייתה טעות! עשיתי את המעשה הנכון ביותר שהיה הדבר
הטוב ביותר בשבילי. מיזה זמן רב מאוד שהכל היה תקוע באותו
המקום. אבל עכשיו, הדברים קיבלו פנים חדשות, שונות, טובות הרבה
יותר!" אמר לעצמו הים בשמחה תוך שהרוח משחקת בגלי מימיו
שהשחירו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
מדמיינת את עצמי איתך, וכל השאר נעלם
שנינו ביחד, מהווים את בשבילי את כל העולם
שנינו, תחת הלילה השחור בו טמונים אלפי כוכבים
שמנצנצים בשמים ומאירים עלינו, האוהבים

השארת אחריך חלל גדול וריק
שאותי מחדש כל פעם משתק

כשאתה בעולם שלך
אין לי איך להכנס
זה אתה עם עצמך
ואיש מלבדך

אני לא בת למשפחה שכולה, אך כן נקרע לי הלב
אני לא מכירה שום חלל, אך כן בכיתי את הכאב

את הגעגוע העז אליך מרגישה
ואיתו את הכאב מאותה הפגישה
מתגעגעת למגע של ידך
וכואבת על החלטתך

עצב
הגיע הרגע בו הכל נאמר
כל שהיה עד עכשיו נגמר
כל מה שרציתי ירד לטמיון
הכל ישאר ביד הדמיון

בים השלווה נטול הגלים
מתחוללת סופה שסובבת במעגלים
לרגע אחד היא לא תנוח
לליבו של הים מביאה את הרוח
רגשותיו, שלתוך המעמקים צללו
לפתע ממחבואם יצאו והתגלו

במקום בתוכי שהיה פעם שטוף אור
שורר כעת החושך השחור
סימני האושר שהיו לי על הפנים
הפכו לתחושת הכאב שמבפנים

הלילה כבר ירד
ועכשיו מאוחר
אני הולכת למקום שאינו מוכר
לא ידוע עד מתי
לא ידוע לאן
ישאו אותי הלאה כנפי הזמן

דקירות ...
בניין ה"אני" מתמוטט לאלפי קירות
דקירות ...
את התחושה הזו הן כבר מכירות ...

אתה מספר לי סיפור על חבל
שאנחנו מושכים משני צדדיו
פורט על הכאב כמו על נבל
אומר שאני לא אצפה לקבל ממך אהבה

לעלות על סולם
לנסות לגעת
בכוכב שדולק
ברקיע שחור

נתונה לחיים חדשים
חיה במציאות שלי ושלך
נמשכת כמו פרפר לאור
ואי אפשר לעצור את המשיכה

בתןך שמי הערפל יש עננים של דמעות
שנושאות בתוכן את כל החרטות
על מעשים שאליהם אני לא מתכוונת
עושה את ההיפך מסיבה לא מובנת

אז אתה מושלם בעיניי ... אז מה ?
שיגידו כמה שהם רוצים שאני סתם תמימה




חזרה לעמוד היוצר הראשי
חיים. מוות.
מרשמלו.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/UnicornGirl
יוצר מס' 3533. בבמה מאז 12/6/01 1:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוניקורן גרל
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה