|
בלילה קודר, בו הרוחות שרקו וטרקו דלתות, בבית קטן על חוף הים,
ירד גשם חזק, שהרביץ לגג בית העץ שעמד על חוף הים. בבית הזה גר
בחור אחד שעבד על המצאת המאה - (תופים) - מכונת זמן...
|
בעיירה מוכת גורל בשם טנסי בדרום ארה"ב, עם כל הדרומיים
המטופשים שהיו מתחתנים עם אחותם וחמותם ושוכבים עם הסבתא שלהם
והיה נולד להם ממזר, במקום בו בור הוא סיוט לכל אדם שחור שמפחד
משמן וחבילת גפרורים, היה זה אביב לוהט מהגהינום, בו פרץ
לעולם...
|
באותו היום ההוא הלכתי ברחוב ונגלתה לעיני סמטה חשוכה ומופלאה,
אשר בהקה דווקא מהיותה חשוכה בין כל האורות והמראות של העיר
הלבנה והצחיחה שלי. סמטה קטנה זו התנחלה לה בשולי הרחוב,
והייתה היא הסמטה החשוכה היחידה בעיר.
|
עבר זמן רב מאוד מאז ראיתי אותה בפעם האחרונה. דווקא הטיול
לאור הכוכבים, לאורך הטיילת, הריקה והשוממת, לבדי, דווקא הטיול
הזכיר לי אותה. מאז עזבה לה ועקבותיה אבדו. עם השנים, גם
תקוותי למציאתה דעכו לאיטם, כל שנה מסמר אחד כל שנה, מסמר כואב
שרק מזכיר עד כמה זה..
|
פרדי קרוגר היה ילד עם אלף אבות, שאף אחד לא אהב אותו כי אמא
שלו שפכה עליו שמן רותח ("אני לא יודעת איך זה קרה, אדוני
השוטר, פרדי פשוט קפץ לתוך דלי השמן הרותח שהשארתי בחדר שלו
ואח"כ הוא כנראה כ"כ פחד שהוא רץ למרות שהוא לא ידע ללכת עד
היום...")
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"הבגד הוא לבושו
של האדם"
א. פילו סופוס |
|
