|
בוקר הגיע. זריחה חדשה הגיעה לעולם, שקט שרר בחדר, ורק צלצול
הטלפון הפר את הדממה.
דנה הייתה כל כך עייפה שבטעות לחצה על השעון המעורר כמתכוונת
לכבותו. רק אחרי כמה צלצולים, היא הבינה שהטלפון מצלצל. היא
הרימה.
|
אני מתבוננת
בגזרתך החטובה,
חמוקייך הקטנים והרכים,
פלחי ישבנך העגלגלים והמוצקים
קוראים לי לגעת ועוד להרגיש.
|
ועכשיו לאחר שנאמר כבר הכל,
ואין יותר מה להוסיף,
כשהלב מבטא את מה שהראש מנסה להחביא,
|
ברבור יפיפה שלי, אני מתגעגעת אלייך כל כך.
אני זוכרת שרק לפני כחודש, אספתי אותך אל תוך זרועותיי, ואתה
התכרבלת בתוכי, כגור קטן וחסר ישע, כאפרוח שזקוק לאמו, שתשמש
לו מחסה.
|
יושבת בחדרי ולפתע הגעגועים אליך סוחפים אותי הלאה למקום אחר,
חושבת על פניך ועל החיוך הלכאורה תמים והילדותי שניטע בהן.
הלוואי והייתי יכולה לשכוח ממך,
אז הייתה לי קצת נחת.
|
לילה. חשוך, בודד ומשעמם ביותר. רק הצרצרים נשמעים בחוץ, וכל
המשפחה כבר מזמן ישנה.
אני מדליקה את המחשב, ונכנסת לצ'אט בשעה 02:00 בדיוק, מחפשת
מישהו שאוכל לדבר איתו ולהעביר את הזמן עד שארדם.
|
בשבילי זה משהו משהו(אני מהדרום). בלי עריכות, רק אני
ודיגיטלית.
|
קצת לא גמור, כמו שאני אוהבת.
עט וצבעי עפרון על נייר מחברת רגילה.
|
ככה אני מדמיינת את מריה מהשיר של בלונדי.
אף פעם לא למדתי ציור ורציתי לדעת מה אתם חושבים.
|
זה לא רישום בעיפרון זה רישום בעט על קרטון!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לימודי
הפילולוגיה
באוניברסיטה
קשים עד מאוד.
או שלא.
מאיפה לי לדעת,
אני לא טורח
לבוא להרצאות.
זוזו לסטרי,
פילולוג שזוף |
|
