|
שוכב היה, מוטל בשוליו האכזריים של זרם החיים המרכזי, חושיו
חודדו עד קהות. לכוד היה, אדם בתוך אדם, אדם עטוף בעורו הקשיח,
שאין דבר חודר בעדו או ממנו.
שוכב היה, ומניין הזמן אבד לו.
|
דני עוד ישב שם, מאד מרוצה מעצמו, כשלפתע נחת זבוב תועה בקערת
הדייסה שלו. הזבוב זמזם בפאניקה, והשתולל בתוך הדייסה. דני
הביט במחזה המופלא, מרותק לגמרי. לבסוף, הצליח הזבוב לזחול
החוצה בשארית כוחותיו, והחל לנקות את הדייסה מכנפיו בעזרת
רגליו האחוריות.
|
הוא חש את דמו רותח בעורקיו, תשוקה ופראות מפעפעות במעלה
שידרתו. הוא משמיע שאגת קרב מקפיאת-דם, ומזנק מסוסו, חרבו כבר
שלופה בידו. שוכח את כאבו שלו, הוא נלחם כארי, והיא נלחמת
כזאבה - חרבותיהם מונפות בכוח, ויורדות, ושוב מונפות... שקשוק
המתכת מלווה את הזעקות...
|
עודד חליל נולד בשנת 1980 בשכונה קטנה ברמת-גן. אבא היה
תעשיין, ואימא עיתונאית, ולמרות שלא גדל בבית עשיר במיוחד,
הוריו לא חסכו שקל בגידולו. ולעודד הייתה ילדות מאושרת. כבר
מגיל צעיר, הביא להוריו נחת וסיפוק - הוא היה ילד יפהפה, עם
שיער בלונדיני מתולתל...
|
רוח החורף אודה לך
על שאי אז ליטפת את פני,
הרמת אותי איתך
ונתת לי את כל מחסורי,
אך במהרה בא עידן הקרח.
|
מה זה שעשיתי בלהט של רגע
שעוללתי כך לנשמתי,
באמת רק רציתי לתקוע
עוד סכין באסיר שבתוכי?
|
קרני אור רוחשות במוחי
הולמות על דפנות עופרת
פי נפתח, ידיי פשוטות
אך השדים חנקו כל זיק של אש
והחוצה זוחלות התולעים
נתקפות עווית, ונושרות על הנייר
|
מרחב מתוח אינסוף להתחלה
שט לו כוכב סטה ממסלולו
בחיפוש אחר שמש לאורה
יכה השחר בסלע האפל
|
הירוק מסביב ספוג באפור
אויביי אלצוני לבוא לחיות בתוכם
מנותק מכל מה שראיתי כשלי
מחוג הזמן החליד והאט
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מכל חלון
באלקטרז נשקף
הנוף של
סן-פרנסיסקו!
כן, גם אני נערה
בהפרעה! |
|
