|
למצוץ אותם זה נורא, טעים נורא
לאחוז אותם זה כואב, בלב כואב
|
ועכשיו יש לי את בן, הוא מקסים, הוא מתוק, הוא מוצץ נפלא.
|
הציפורים עדיין מזמרות להן, מצייצות להן, ועפות להן מצד לצד
כאילו עשו מופע קרקס שכולו תפארת.
אוף כמה שאני רוצה עכשיו קרקס, כמה שאני כל כך משתוקק לאותו
קרקס, אשר חיות קופצות להן מבעד לחישוקי אש, ולפילים אשר
מרימים את רגליהם הקדמיות...
|
הלב פועם בחוזקה, עובד כאסיר ישן
לב עובד, באופן מושלם
כוחו, מפגין כח מסוכן
פולשני שנושך, בלי להבין מאיים, פוגע ונעלם.
|
זיהום ניכר מעיניה, מעצם כוחה אישה.
|
ותקווה חשובה בחייו של האדון.
גדולה תשוקתו לתקוותיו , שנים רבות חיכה.
והפרש חש תקוותו,קם על רגליו , מניף את חרבו
|
אין רגלייך רוקדות,אתה עומד
אך ליבך, בעל תקווה הוא
ועינייך יוצרום אשליה רטובה
ושפתייך מתחננות לשפתייה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
