|
בן 23 כבר כמה ימים.
הוא חושב שלפעמים זה לא באמת.
ולפעמים? זה בכלל תמיד.
היכולת של לחשוב, לראות אולי אפילו להרגיש
את הרגע.
כי הרגע... זה בעצם הכל.
וטוב שיש רגעים לפעמים, ולפעמים? זה בכלל תמיד.
היא טובה מדיי. מחר אני שוב אשאל "שמרת לי מקום?", אני כבר
יודע שלא...
|
השנייה שאתה עוצם עיניים היא גם השנייה שבה הורדת את המבט וגם
השנייה שאתה רואה את ההוא חומק מעבר לפינה של האצטדיון עטוף
בדגל של הקבוצה השנייה. הוא יורד לחדרי ההלבשה, ומשם יוצא עם
התיק והנעליים תלויות על הגב. ובחוץ בדוכנים שהתחילו להתקפל
בגלל הגשם הוא מבין ש
|
היא אף פעם לא שמחה. זו בעיה? למה לנסות להגדיר את האושר כמשהו
שלא נוכל באמת לראות, כי היום יומולדת והאמת שגם הליצן דיי
מבואס. כנראה שוב שבר את הראי של האוטו בכניסה. הוא ממש מצחיק
לפעמים אבל לנהוג הוא לא יודע.
|
והוא, כשליח חסר משימה, מחפש מהות במקום לא לו. האם לא לו?
|
מדהים כמה אתה מכיר את עצמך, אולי אפילו לעשות את הבלתי יאמן
ולחשוב צעד אחד אפילו לפניך.
|
לא ממש זוכר... רק העיניים. בטח ראיתי אותן קודם איפשהו.
אולי סתום ברחוב, אולי באיזו תמונה של חבר באלבום ישן, אולי
בחלום...
יש משהו, יש בה משהו מדהים שאתה כל-כך רוצה ויודע שלא.
|
יושבת וכותבת... אני יכול להסתכל עליה ככה שעות. היד רצה
בבטחון אך בעדינות על הדף, עיניים בורקות. מעניין מה היא
כותבת...
|
את באמת חושבת שאני טיפש כמוך? את טועה. אני הרבה יותר טיפש
ממך, אבל עכשיו אני אהייה איתה שלושה ימים ונהייה ביחד ולא
נחשוב עלייך וגם את לא תחשבי עליי ואולי כן, כשתהיי איתו
במיטה.
|
"תפסיק עם החרא הזה..." מלמל נדב, ועוד כדור נייר בדרכו הבטוחה
לעבר הפח בפינה. "אתה לא מבין הרבה, זה הרבה יותר מזה, זה לא
סתם." זה לא סתם.
|
|
|
המטרה במלחמה
היא לא למות בעד
ארצך אלא לעשות
הכל שהבנזונה
השני ימות בעד
ארצו. |
|
