|
עכשיו היא מקיאה את הכל,
את כל החרא שהאכלתם אותה.
|
השמיים נופלים ענן ענן
והכוכבים מתחלפים באש על הרקיע.
|
רק כך תדע
מי היא בעצם
אני.
|
מנסה היא לראות אז לנפשי
וכשלא מצליחה
ידה כותבת אז
דיוקן עצמי.
|
בתוך שניות כולנו
נהיה לאפר.
|
סיפורים על צבע ואנשים,
סיפורים על מראות וצלילים
|
פקחתי עיניים,
רק על מנת
לראות, אותך.
|
היא מפחדת ללכת לשם מחר
היא מפחדת למות.
|
ושם אני אעמוד בין הריסות עברי,
לעתידי הקודר
ואצחק.
|
שאיפה איטית
ונשיפה מהירה.
|
קיימת לא קיימת,
חיה לא חיה.
|
ואני רוצה לצרוח
ואתה סותם את פי
ואני רוצה ללכת
|
ומה אם לא אכפת לי?
ומה אם אני לא רוצה לשמוע את תרוצייך?
אתה, שהעזת לשבור את נפשי ואז לצעוד על הפיסות.
|
כי, מקרוב יכיר אותה
ויברח
כמו כולם.
|
והיא מקיאה
כי, אין לה ברירה אחרת
|
ושם, בעלטה ההיא,
היא תהיה מאושרת באמת.
|
חוטים שזורים אחד בשני,
עין ועוד עין אני סורגת.
סורגת את עצמי
|
השעה הייתה שש - שוב החדשות, שוב היה פיגוע
הם לא נבהלו, פיגועים קורים בכל יום - זוהי שגרה
שוב מתו להם אנשים
|
היא לא רוצה,
לא צריכה.
אין לכך שום מטרה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
המלבן הכתום הזה
איננו פרסומת
לטלפון סלולרי |
|
