|
כל כך הרבה טעמו
ורק אני שמרתי על הכוס
|
ג'יק בקופסא
והכאב בתוכי
הקפיץ של שנינו נמתח עם הזמן
|
אינני עוד ילד
אומר הנסיך הקטן
|
אם אני אראה כוכב נופל
אני אבקש שלא תבכי
|
בשדות הבטון
של עיר ששכחו את מטרתה
|
השמש שוקעת
בים של אלכוהול
והאור שעוד נשאר
נמרח על חולות נשמתו
|
אני רואה יחס מאלוהים
ומלאכים שעפים
ואומרים שאין אנשים אדישים
|
הדם שזורם בעורקיו
עוצר וקופא
|
אני עולה אל אלוהים
לחתום על טופס שיחרור ממילואים
|
ובחושך הזה
נשמע קולם שלי יריות
צעקות נצעקו
הנה חזרנו את כל השנים אחורה
|
אני שונא ואוהב אותך
חבר מחברי
ואפילו יותר מחבר
הייתי אומר כאח
|
הוא נמצא בתוכי
ואני עוטף אותו
|
אני מרגיש
מה שכל אחד מרגיש אחרי שליבו נשבר
|
עד שאני אהיה אבא
ולרגשות שלי אני שוב אזדקק
|
הקין שבי הרג את הבל שבתוכי
והתמימות שבלבי נעלמה
|
זה ציפור לא זה מטוס לא זה סופרמן
בום!!! טראח
|
היא שקועה בין השורות
שאליה מדברות
|
בוא נשחק קצת שש-בש
נאתגר קצת את הראש
|
היום
יש דם בתוך האלכוהול שלנו
כי עולם שלם
מכחיש את האמת
|
וממשיך להסתכל על הגלים נשברים אחד אחרי השני. זה מזכיר לי
אתכם.
|
מי שמאמין... מאמין
אין לי ויכוח עם זה
כל אחד בדרך שלו
|
הוא דוקא לא הגיע חמש דקות לפני חצות
אלא בבוקר שאחרי
כבר ספרנו את עשר השניות
השנה 2005
ושנה טובה לכל הקוראים
|
מחווה לאחד הספרים היותר מוזרים שקראתי
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אמש הצעתי
לאמנון ז'קונט
ידידי לשחק באמא
ומרקו.
לצורך העניין
אמנון גילם את
דמותה של אמא
ואנוכי את דמותו
של מרקו.
במסגרת תפקידו
נסע אמנון
לארגנטינה, ואני
הלכתי לאכול
צ'יזבורגר.
האמת, דווקא
נחמד שיש קצת
שקט ממנו מדי
פעם.
אפרוח ורוד,
ומי אתם
שתתווכחו. |
|
