|
כמו נפגשנו כבר פעם
כמו היינו אחד
|
אור ירח מלא
מאיר פני תינוקה
אשה מול הים
מגלגלת צחוקה
|
כמה עוד אשאל
את מי הועיד הוא לי
ואתהה -
מי יהיה שלי
|
בתוך הסגור המוכר, הבטוח
בתוך - הבלון הנפוח
צפוף לי. הצילו
|
כי כמהה נפשי אל הלא נודע
במצלולי ליבי שקע
|
קובע סדר יום לפי הטלוויזיה
ביום שני קבוע הוא יוצא
מדבר עם הפקידה החדשה בסניף הדואר
|
מאחורי שכבה של קרח, שם כלוא הלב
לא מתרגש משום דבר כבר, לא מרגיש כאב
|
אתה שייך לבריאה
מעופף בינם לבין אדמה
|
כשהבטתי למטה אל האדמה
הרגשתי איך משהו בי נקבר איתך
|
אך לפני דקותיים הייתי כבולה
וכל יום בי מטיף דרישותיו
|
הצדפים מפנים מקומם
לטובת הצלילות של ימם
|
אולי רק רצה לשוב אל רחם אימו
רצה עטיפה מושלמת
|
חושך. חלל. אבא הותיר
שירת מלאכי רחמים
|
לא, לא שמעתי תיקתוק
ורסיסים חדרו. המולה
|
אך מה שבטוח שלעד יקשר בשמך
הם אותם אנשים שאימצת אל ליבך
|
ואתה כה כואב ועורך -
רגלך היחפה נוגעת בי
|
אופל חסר כל
משעמם בחדגוניותו
ערפל דליל
מלווה אותו.
|
ובעצם אפשר לאמר את האמת
ולאמר זאת חד וחלק: הקיץ מת
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
