|
כמו שעון שוויצרי זמזם הפעמון באחת עשרה בצהריים. "רגע" קראתי
ופתחתי את הדלת.
"יופי, אני שמחה שאתה בבית" אמרה גברת דרווין.
"בטח שאני בבית. קבענו לא?" רציתי להגיד אבל שמרתי את זה בבטן
מתוך כוונה שלא לפתוח שיחה. כמה שזה יגמר מהר יותר, עדיף.
|
היום כשהוא בן עשרים וארבע, הוא אלוף ישראל בריצה למרחקים
ארוכים, והוא ואבא שלו כבר לא ממש מסתדרים. אבא שלו אומר שהוא
לא יודע להתמודד עם לחצים ולא יודע לקחת אחריות.
אבא שלו מתכוון למצב הכספי שלו ולעובדה שחוץ מלרוץ הוא לא עושה
כלום.
|
הצרחות של הילד לא נותנות לי אפילו את התענוג המפוקפק של
התעלפות שקטה ואני גורר את עצמי למטבח. מגשש אל האור ומדליק את
היום בהבהוב עצבני של פלורסטנט
|
היא הרימה את ראשה והעניקה לי את הנשיקה הרכה והחמה שכל כך
חיכיתי לה. רק שאין לי מושג מה הנשיקה הזאת מסמלת...
|
עאבד ואלי היו חברים טובים והם החליטו להיכנס ביחד לעסקים.
עאבד לקח הלוואה והשקיע את כל כספו בהקמת מפעל קטן לייצור
נייר.
גם אלי השקיע את כל כספו והקים מפעל קטן שהכין ניירות טואלט
לשיווק.
|
סקס במקומות משונים. מכל הדברים שתמר אי פעם אמרה, זה הדבר
שהוא זכר הכי טוב.
תמר בישלה יופי של אוכל. היתה יפה וגבוהה. שיער ארוך שזור
בתלתלים בלונדינים ועיניים ירוקות ועדינות. אבל על כל אלה יואב
לא חשב כרגע. היא אהבה סקס במקומות משונים, זה מה שהיא אמרה
לו.
|
אגל זיעה ביצבץ בקרקפתו של משה במקום שפעם היה בו שיער.
הוא שמע את עצמו אומר:
"אין שום בעיה, מחר עד השעה אחת זה על השולחן שלך".
הוא רצה לגעור בעצמו - שתוק! מה אתה מבטיח.
|
אשתי ביקשה ממני שבוע שעבר לקחת את הילד מהגן.
|
לפתע, כאילו התמלא האולפן ענן כבד. נהיה חשוך מאוד. הוא החזיר
מבט לנעמה מערוץ התקשורת המקומי בכבלים וראה את שפתיה זזות
ומנסחות את השאלה הבאה. הוא כבר לא שלט בתנועותיו, רגלו החלה
מתופפת באוויר בפראות, אצבועותיו נוקשות על מסעד הכורסא.
|
השעה 22:00 בלילה ויותם מתקשה להירדם.
אני מכבה את האור, לוקח אותו על הידיים ומתיישב איתו על כסא
הנדנה שאמא הניקה אותו עליו. בשקט אני ממציא לו סיפור לפני
השינה. סיפור הילדים הראשון שלי. לילה טוב...
|
ק: אההה... סליחה גברת. אני לא מבינה טוב עברית.
ל: זה בסדר.
ק: אני לומדת רק שלוש חודש.
ל: בסדר גמור.
ק: תודה גברת.
|
מרוב זה שלא היה לו ביטחון, חיים היה הולך עם הראש למטה.
הוא לא ראה שמיים, ציפורים, עצים גבוהים, הוא לא ראה שום דבר
מעל הגובה שלו. מרוב שחיים היה הולך עם הראש למטה הוא היה מוצא
דברים, המון דברים.
|
אני מרגיש את הבטן שלי נמעכת פנימה ורעש היסדקות עובר בי, אני
מנסה להביט למטה, אל עבר הבטן כששוב ראשי נחבט כלפי מעלה.
|
חשבתי שהתנקיתי ממך.
כבר שבועיים שלא היתה לי שום מחשבה בכיוון שלך.
בכל אופן, לא מחשבה טובה.
|
קראת?
גבר בהולנד מצא מיליון גילדן ברחוב ופשוט החזיר לרשויות. כל
הכבוד לו.
-יופי, במקום להחזיר את הכסף היה שומר אותו. אידיוט, במקום
שיקראו עליו בעיתון, העיתון היה שלו.
|
לא עושה חשבון לאהבה
מלטפת את גאוותי ונותנת נשיקה
עם לב מתכת ושפתים של אישה
תופסת, חונקת, משחררת ושוב דורסת
|
קפיצים חלודים מציצים מכורסא ערומה
אור חיוור נופל בחיבור בין הקיר לתקרה
|
אני לא מבינה מה עשיתי איתך
מתנשא, מאצ'ואיסט, מזלזל בי נורא.
|
אני מתבוננת בחום האדמה שתכסה אותך,
אני מביטה לשמיים הכחולים מעלי, לשם אתה הולך
וכל מה שבאמצע כבר לא חשוב.
|
מים שקטים יחדרו עמוק אל קרבינו,
ינקו את הדם והפצעים שבלב
כשילדנו יצאו לשחק בשלוליות של תקווה
עם ידיים פרושות לחבק עננים
|
אם אתה מאמין במה שאתה רואה
היום יהיה לך יום יפה
|
לכי, צאי אל השדות
אספי עצמך לדרך וצאי
ארזתי לך ילקוט מסע
קשור בחבל אהבה
|
לחזור הביתה, לשתות עוד קפה.
ברדיו צוחקים, העולם עוד יפה.
היא מגיפה תריסים, חוזרת למיטה,
הטלפון מצלצל, היא לא אומרת מילה.
|
אחרי לכתך כבר לא זוכר את שמך
פנייך כשממה בשדה האהבה
מחריש לקול דפיקות ליבי בעלטה
וזה לא עושה לי כלום
|
את איתי, אבל כל כך רחוק ואני מתגעגע
מרגיש קילומטרים מצחוקך, מילימטרים מעורך.
הלילה פיצל ביננו, ולי אין את הכוח לבוא
מה טובה האהבה ממרחק של חלומות?
|
לא נלחמת בעצמה, נשברת בגלים
בשתיקה, טובעת.
|
במצחך המקומט, תלמים
סימני יחסים, מתרחקים
|
מילים ממוסמרות ננעצות באוויר,
משאירים אותי מדמם ומדומם.
|
דורשי שלומך מגיחים, עוברים
כמו הדים מתרחקים
בגוף נרפה, אך מצח מקומט
אולי מחשבתך צלולה ובהירה?
|
אף פעם לא שמענו מוצארט ביחד. אמרתי שקלאסית זה לא בשבילי.
'תקשיב רק פעם אחת' ביקשת ואני בשלי. עצוב שדווקא עכשיו אנחנו
שומעים אותו, ועוד יותר עצוב שזה כל כך יפה.
|
אתה יכול לרשום שאני אמרתי את זה. כן, אני שונאת אותם. אני גם
שונאת את העבודה. מה הקטע של להתחיל לעבוד על הבוקר? למה אי
אפשר להתחיל לעבוד בשעה נורמלית? מי החליט שיום עבודה מתחיל
בתשע בבוקר? למה לא באחת עשרה, אחרי כוס קפה, סיגריה, זיון
ומקלחת?
|
אתה זוכר את השכנה הכוסית שלי?
זאת שניסיתי להשכיב לפני שנסעת?
ההורים שלה מתו בתאונה לפני שבוע.
משאית נסעה לתוכם וגם התינוק הלך.
עכשיו אני נמצא אצלה וכזה.
יש שם מלא אנשים, אבל התקרבנו לאללה.
היא כוסית חבל על הזמן.
אתה לא מאמין.
|
בפעם הבאה שבא לי לבכות, כשהדמעה מתמקמת בזווית העין. בפעם
הבאה, אני מחכה לחורף.
אין כמו לבכות בגשם.
|
בפרסומות, אף אחד לא מעשן, מקסימום ביישן או מודאג.
אני רוצה שמעדן חלב יצליח לגרום לי לצרוח מהתרגשות, ולשוקולד
יהיה פיצול אישיות.
על כל שאלה שהייתי שואל מישהו היה יוצא מגדרו להגיד לי yes.
|
לאה: "אני אומרת לך, את גדולה. לי בחיים לא היה אומץ"
מיכל: "זה הסיבה שאת לבד, מה את חושבת..."
לאה: "אני לא לבד, אני בוררת אלטרנטיבות"
שתיקה. שתי הבנות מתפרצות בצחוק גדול נוסף ביחד ונרגעות במשיכת
מיץ תפוזים נוספת.
|
לאהוב בלי הבנה.
לעולם לא תדע כמה מזל יש לך
|
שיח וסיג, הא ודא
יש שם נקודה עטופה בעלטה
|
הוא סיים את התפילה ורכס את מעילו.
אשתו נוהגת לומר לו לפני יציאה במזג אוויר כזה: "קר בחוץ, תיקח
מעיל".
|
נישאת מעל הסלעים היומיומיים
נלחמת ברוח ובסערה,
איתנה מול הגלים שמכים בה שוב ושוב
כל מה שהיא רוצה זה להחזיק מעמד
|
אלוהי החטאים הגדולים
אלוהי כל הדברים הקטנים
|
הים נשאר כאן, מחכה לך
במקום שבו ענן נוגע בדממה
|
צולם בקומה ה-49 של הבניין העגול, עזריאלי
|
פרשנות אישית ל- "דיוקן עצמי"
|
חיפה. כמו במציאות גם בתמונה צריך חשיפה ארוכה כדי לראות עד
כמה העיר הזאת באמת יפה
|
מבט חטוף על ת"א מראה שבסופו של דבר אין באמת לאן לברוח
|
גוש דן. גוש של ביניינים. נורא?
תלוי איך מסתכלים על זה...
|
למי שלא מכיר, יש בניין ליד בית ספר למשחק בית-צבי
|
צולם בפארק הסלעים, בפארק הירקון.
|
צולם ב 4/4/2003. שביתת העירייה. אלנבי, ת"א
|
שוק רמלה-לוד
יום שלישי, צהריים מוקדמים.
רחבת הקניונים ראשל"צ
|
צולם בצד הכביש המהיר בין חיפה לת"א.
|
ליום אחד מותר לנו להתנהג כאילו שמח פה...
|
למרות שזה נראה יוון, אז זהו, שזה לא.
|
צולם בגבעתיים באתר בנייה בזמן השקיעה. אוגוסט 2003
|
מעט תמונות ממבשרת ציון המושלגת
|
אולי היום החם ומזג האויר היבש, אולי האווירה המתוחה. אבל השנה
לא ראינו אוהלים, פוליטיקאים ואפילו לא מופלטה. רק חתך צבעוני
של עם ישראל.
|
מבט מחוץ לבית חב"ד, גבעתיים.
|
למי שעוד לא הכיר, זה מר ישראל ישראלי
|
אילוסטרציה על משמעות המוסד
|
חורף, תחילת שנות ה- 80.
הייתי בסביבות גילאי 10-15 שלי כשהתנורי הנפט של 'פרידמן' היו
הלהיט החם של החורף. לא היו אופציות אחרות.
|
שלמה ארצי אמר:
"עיניה פוצעות אבל נשארתי שלם"
|
מוקדש לידידי משה אסרף על מלאכתו הנאמנה בצילום חיות
|
לעיתים נדירות אתה פוגש עץ שכל כך מחובר לשורשים שלו...
|
צולם ברחוב אלנבי 4/4/2003 (ברשות..)
|
בין המים לסלעים, שם מוצאים עקבות... שם מוצאים אותי
|
פתאום הבניין כולו חייך אליי
|
קשים דקורטיביים שמשתמשים בהם לעיצוב הבית
|
השנים מכרסמות את הצבעים, והיום הכל נראה אחרת, מזכיר שפעם היו
כאן צבעים...
|
רק סימבולי שהוא לובש מכנסיים בדגל של ארה"ב....
|
הם היו יכולים לחיות כמו זוג יונים ולחלוק אהבה נהדרת, אבל אז
הוא איבד את הראש
|
"אבוני ואייברי חיים ביחד בהרמוניה מופלאה". תירגום גס משירם
של סטיבי וונדר ופול מקרתני
|
שקיעה צפונית. מעקב של 30 דקות אחרי שקיעה
|
דגל מסדין וציור דיו, שצויר על-ידי חובשת החטיבה ואת הדגל הניף
אברהם אדן ( 'ברן' ). דגל הדיו מסמל עד היום את סיום מלחמת
השחרור והשלמת כיבוש הנגב.
|
ברגע אחד החיים שלך יכולים להשתנות
|
יצירה משלימה לסיפור הילדים: "צעצועי לילה"
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לפניך נזיר
בודהיסטי עולה
באש. אילו רגשות
מעוררת בך תמונה
זו?
(לקוח מתוך
"מגלות לתחיה",
ספר הסטוריה
לחטיבה העליונה.
אני לא זוכר
באיזה עמוד זה -
תחפשו תמונה של
נזיר בודהיסטי
עולה באש) |
|
