|
כבולה בשרשראות, רוצה לברוח
אך ללא הצלחה.. מחפשת את המפתח
שיפתח אותי להווה, בין זלזולים ושקרים
ממשיכה לחפש, זה כמו מבוך בין אהבה לכאב
|
ואני, כמו סתומה
לא ספרתי לו...
|
אולי זה אמת ואולי זה חלום
כבר לא מבדילה בין מציאות לאור יום
|
למה אני לא יכולה לשכוח מהסיפורים..
שמספרים... עלי... על כל העלבונות וכל השקרים
כל הדברים שאותי הורסים...
|
הוא עזב, הלך...
לא ישוב לעולם
ואני כאן, בין כאב וייאוש
מחכה שיחזור..
|
לפני אותו רגע אחד שהפך את היוצרות הייתי מלאת שמחה ואושר
פתאום בגלל רגע של כמה דקות הנראה כנצח הכל הלך...
|
דמעות העבר מכות בי שוב כאשר רוחי חולפת במנהרות הזמן
לכודה בין כאבי העבר לבין רגשות ההווה
|
ככה העולם בנוי, כאב ואהבה
ואני אומרת, זה יעבור הכל יהיה בסדר
אני רק בשלב הכאב
עוד מעט תגיע האהבה
|
שתי נשמות שנועדו להיות ביחד כל חייהן
עפים באוויר כמו כל הנשמות...
אבל אנחנו ביחד... זהו... לא יפרידו בינינו לעולם
לא בעוד חודש וגם לא בעוד שנה
|
הולכת אני וחושבת על ההווה, על העתיד... על ההווה של העתיד,
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כן, אני יודע
שזו צורת האמנות
הנחשבת ביותר
בימינו. הגסות
הזו, שהיא תמיד
הגדולה ביותר
האפשרית ושמושגת
במאמץ הקטן
ביותר
האפשרי...
ולא תאמינו כמה
שניסיתי לאהוב
את זה...
אבל פשוט לא
הצלחתי.
אחד שרצה להיות
סנוב של סלוגנים
קצרים. |
|
