|
החיים שלי, הם אוטוביוגרפיה בגרוש.
רצופה השפעות,של סרט רומנטי.
בקושי רומנטיקה,אבל גם זה מספיק.
|
תמיד היה לי קל למצוא את הנושא או הנשוא של החיים,האדם שבמרכז
הסיפור-נושא והמעשים שלו,הפעולה-הנשוא וכל שאר הבלאגן
שמסביב-התיאורים,הלוואי המושאיו וכל שאר החרא הזה זה חלק
מהשתלשלות האירועים.
|
הייתי ילדה הפוכה.כשביקשתי מתוק רציתי מלוח.כשנפלתי בגן על
הברכיים,אפילו שכ"כ כאב זה לא כאב וצחקתי. וכשסיפרו בדיחה
התחלתי לבכות.כשבאתי לצעוד צעד קדימה עשיתי עוד צעד אחורה.כזאת
הייתי,ילדה הפוכה.
|
עכשיו כשאני מעל השירותים מקיאה בפעם השלישית ברציפות לפחות
אני קולטת מה עשיתי לעצמי ובאותה העת גם מה אכלתי היום.
|
כשהשכל הבריא שלי ממשיך לזרום הוא לרוב עוצר אחרי זמן מה. השכל
הבריא שלי הוא זן נדיר. גם לי יש מנטרה "רדי שלושה קילו". היא
לרוב ניתנת לשינון, אבל לא עובדת.
|
כשהלכנו ביחד ערב אחד זה היה ערב יום שישי הכי רגיל בעולם. זה
היה מן יום שישי כזה,שיוצאים לבית קפה ומשחקים אותה גדולים.
מזמינים קפה הפוך כי זה כ"כ נשי.
|
והלב,הוא כ"כ כאב ואת תחושת הפרפרים הנעימה של האהבה החליף
עש,שאכל לי את הלב וחורר אותו כמו שמחוררים בגד יקר מהקולקציה
האחרונה של ז'אן פול גוטייה.כ"כ כואב.
|
רציתי שתדע
שצעקתי שלכת
זה היה סימן מסויים
ועוד לא החלטתי
מה הוא ביקש להביע
|
סימנתי תמרור
סביב עצמי
וקשרתי גם סרט אדום
|
איך תאמרי לאהוב
שטעה הוא
ואין הוא אהוב
ואת שוב טעית
|
אקדחים שוטים
שותתים מדם
שותקים
|
צעקתי
וגרוני כבר כואב מצעקות
|
בשירים שכתבתי לך
נפלתי בין
נקיקים זעירים
|
בחדר הריק שלי
הפוטנציאל לשנינו נדחק
ואני עייפה,אבודה
לא רוצה לחלום לבד
|
כולי אפופה
ציפיה הזויה
לרגעים טובים כאלה
של חיוך נטול היומרות
|
דרכי ביטוי
של חוסר השראה
דימויים שנמוגו מחיי
חיי יומיום שקטים בעליל
|
היופי פנימי
את צריכה לחייך
|
נטולת רוחניות
אך חיוורת מתמיד
מוטלת אל מול רגליך
אתה לא חוף המבטחים
שביקשתי לי.
|
הולכת לאט בדרך שלך
זה קרב איטי או קרב מגע?
|
אני אעשה הכל כדי להיות
בביישנותי העגומה
ובקימורי שפתיי
|
הביטחון הבלתי עצמי שלי
נשחק במטרה להגיע אליך
|
קבעו בי את הדמוקרטיה
הפרדת רשויות
ככה אני מתנהלת בכבדות של ממשלה
בקלות של זונת אדמה
|
ואינך יודעת
את אשר על ליבי
כי דיבורים
מלב אל לב
אינם מנת חלקי.
|
ושנינו
כמו ילדים שמשחקים סבתא סורגת
רק מעבירים את החוטים
מנסים לגרום להם
להסתבך עוד ועוד
|
חיפשתי אותך
בין ההמונים
במגרש החנייה הריק
|
טיפות האושר הקטנות
מחליקות לאט במורד לחיי
|
שוב אותם הקולות
שמגרים את מוחי
בצורה פסיכודאלית
כה ענוגה
|
כאב לי לראות
את עצמי במראה
אז עקרתי עיניי
זה לא היה בכוונה
|
תולה על עצמך
בגדים ותקוות
|
ועם הסגולה אין כמוהו רוצח בעיקר
לעיתים סתם הורג
|
גם אני יודעת
לבכות כשצריך
|
לוקה בחסר
ובמן שכחה
ואני ממשיכה
ממשיכה ומושכת
שכחה שנופלת
כמו צל כבד
|
כשאתה עוד עמוק
בתוך עצמך
אני עייפה לך
|
מצאתי עצמי
דחוקה בפינה
בימים בהם
הייתי שברירית
וחלשה
|
לפעמים אני חושבת
כמה זה מוזר
שהגוף החם
הוא בעצם קר
|
מגדלים של כאב
נופלים באיטיות
לבנה נופלת
רומסת תמימות
מזמינה אותך בנימוס
לנוח מעלי
|
אני גורפת את כאביי
בכל נימי נפשי
|
מחר נדבר
ותהיה איש שיחה
איש עשן שהיה
מציאות או בדיה
|
בהולכך במדבר
טע שם עץ,
גדל לו שורשים
היה אתה שורשיו הכואבים.
|
והלילה נשבר, אני מנסה להעביר
מחשופים עמוקים, כמו מזג-אויר.
|
בחוץ סכנת שיטפונות
בתוכי השטפונות
כבר יבשו
|
הדברים היו
מסובכים
עכשיו,
הם מסובכים יותר
|
אתה העובר
ששוכב לי בתוך המוח
וברחמי
אני נושאת רגשות
|
על קצות דמעותיי
עומדים רסיסים
התקפים חזקים
פורעים את נפשי
|
ובהקרבה נתתי
את הופעת הבכורה שלי.
|
מחפשת בסיס לאמונה
בתוך פיסות גן-עדן קטנות
|
צריך מספיק אויר
צריך מספיק אויר
חסר לי קצת חמצן
ואני כבר נחנקת
|
תגידי מתי
השתתקת
התהפכת
הפכת להיות
כואבת כל-כך
|
קצת יותר מישהו
ואולי קצת פחות
|
רגעים אחרונים של בדידות
ואני שוב נכשלת
|
ההיסחפות המטורפת הזאת
סביב הדברים שקורים
וקצת עצוב לי
כשהם נעלמים מעיניי
או שהם פשוט מסרבים להגיע
|
ברוח התקופה
וברוח הקודש
אני קוראת שירה
וכותבת שירע
|
מלאת אותי לרגע
בתחושת נצחון השראה
|
ממשיכה היא לצבור
רעמים וברקים
מוכת מבוכה
מתכסה עננים
|
המבחנים הכי קשים בשבילי הם התמודדות מצפונית עם הערכים
שלי.אני מרגישה חסרת אונים כי הכי חשוב לי לשמור עליהם ולהישאר
נאמנה אליהם ומצד שני,השטן משתלט ואני מתחילה לחשוב שאולי
דווקא מתאים לי להיות אגואיסטית.
|
נפלתי על המיטה. כולי רטובה, גם אתה רטוב. במקום להרגע לך בתוך
הזרועות אני מדביקה אותך בעצבות שלי. אני רוצה למות בך, לחתוך
בך את הורידים.
|
בכולנו יש איזה הולדן קולדפילד.וגם אם אין אנחנו נתונים לעצמנו
להאמין שיש.כולנו הרי נהיה מה שנרצה להיות,אם נאמין שאנחנו
באמת כאלה.
|
אני לא בנויה לקשר.פשוט לא.אני מפחדת יותר מידי.אני מבינה יותר
מידי במערכות יחסים כדי להכנס אליהן.זה ברור לי שכשאני אכנס
לאחת כזאת ישר תהיה גם יציאה.ויציאות זה דבר לא נוח.במיוחד לא
יציאות חרום.
קשר זה דבר מחניק
|
הילדה שאני, היא ילדה שמחה כמעט תמיד, כנה לעיתים רחקות,
מתרחקת מריבים מטופשים. כזאת אני, ילדה של שלום.
גם בימים הכי עצובים וקשים שעברו עלי איש לא יכל להבחין כמה
שרע לי, כי כזאת אני.
|
הוא שטף את הכלים והיא כמעט נחנקה.היא כ"כ שנאה שהוא עשה את
זה.היא שנאה בו הכל אבל יותר מכל שנאה את תנועותיו חסרות
המנוחה בעת ששטף את הכלים שהצטברו בכיור.המוח שלה התכווץ בכאב
והיא חשבה שהיא פשוט דפוקה.היא על סף התקפת לב כי הוא שוטף
כלים.
|
אני אף פעם לא מספיקה לעצמי, וזה לא שאני לא רוצה להספיק. אני
זקוקה לתו איכות, אני באישור משרד הבריאות. הם אומרים שטמפון
בלי מוליך לא אמור לכאוב, מי לעזאזל אמר להם שזה טוב?!
|
החיים שלי
הם מוות. נקודה.
וכשנקודות נאספות לאט הן הופכות לחיים.
|
היא מעולם לא האמינה שיכול לבוא יום כזה.טוב לה.באמת טוב לה.
היא מתהלכת מאושרת,אנשים אוהבים אותה.היא מחייכת בלי סוף.מעולם
לא נמתחו שפתיה לאורך זמן כה רב.השמחה עוטפת אותה ופרצים של
התעלות ריגשית מרוממים את נפשה.
|
רציתי להדגיש בפניך את אהבתי,אתה זרקת לי מארקר ואמרת:
תדגישי,תמחקי קווים, רק אל תיהי עקומה!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נכנסתי
להוטמייל, רק
גברים יש שם.
איכס.
פולניה. |
|
