|
הוא היה חבר של האח הגדול שלה, גדול ממנה רק בשלוש שנים. אם כי
השנים ההם היו מאוד משמעותיות. כבר אז היא ידעה שהיא רוצה
להיות איתו: איך שהוא נראה, איך שהוא דיבר, איך שהוא התייחס
אליה, איך שהוא צחק על האח הגדול שלה. הכל הסתדר בדיוק, היא
ידעה שהם נועדו להיות ב
|
ממה שקרה אחר כך אני זוכר מעט מאוד. אני זוכר שנתתי לה אגרופים
עד שדם כיסה את כל הפנים שלה, אני זוכר את ההרגשה של העצבים
שיצאו ממני, אני זוכר שהיא ניסתה להיאבק אבל לא הצליחה, ואני
זוכר שצעקתי עליה משהו אבל אני לא זוכר מה.
|
"בסדר אמא, אני כבר באה, אני רק בודקת את האימייל שלי שנייה"
אמרה קרן וניגשה אל המחשב, הדליקה אותו ונכנסה לאתר, היא ראתה
שיש לה מכתב חדש. "זה בטח מניר" היא חשבה, הקישה את הקוד
ונכנסה. היה שם מכתב ממישהו שהיא לא הכירה, למכתב לא הייתה
כותרת, כשהיא נכנסה אליו
|
"טוב, אני רוצה שתחכי פה, תקשיבי וברגע שיש לך מספיק ראיות
למעצר תכנסי לשם ותעצרי אותם, בסדר?"
"כן, המפקד, אל תדאג".
"אני משאיר איתך פה את ערן, אבל האחריות העיקרית היא עלייך.
אני לא סומך עליו כל כך" את החלק האחרון הוא אמר בלחישה.
"בסדר המפקד, תודה המפקד"
|
"אני לא מגזים! זה כל כך... אני לא אשכח את זה עד אחרון ימי!"
|
הוא אהב אותה
אך היא לא נענתה
הוא היה כרוך אחריה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החרא שאתם
מחרבנים אינו
החירבון שאתם
מחראים.
-אבשלום |
|
