|
מה ביני
לבין אותו זרעון כישרון,
נחוש, שלוח ונמרץ
אשר מבקיע את נרתיקה הביצתי
של אימו
|
כותב שירים בינוניים מתוך כוונה שלמה
לא רוצה להיות מובן מהר, גם לא לעצמי
|
היא חצויה,
אהבתה העזה השבורה
שלמה
והחמה תמימה
|
המשמעות שלך
היא פרי דמיונו של
|
מורד ורעב כנגד כל השפע
מאיר העיניים, המפתה
בקמורי גופה הליברליים של
סלבריטי, עוד זונה של עיניים
|
להפתיע אותך
עם שני כרטיסים למונגוליה
|
אוהב את שמך,
את דמותך מבעד זגוגית לחה
מכור לקולך הלא מוכר,
ריח בית שחייך החמים
|
יש לה עיניים ירוקות,
לי חומות.
אני השלד,
|
חלמתי כזבים מחוללים
חייתי תעתועים משגעים
אכלתי נפתולים מרירים
|
נסעתי לים
להריח את המלח
לנשום אוויר קר
לעשן סיגריה
|
נור, נורי שלי
ניגונייך נחמה רחומה
וזה כואב... שזה בא מכאב
|
במרחב שבין רקה לרקה,
בין הפלוס למינוס
|
קודח בחורי השחור
תר אחר רגש להתבעבע
נתון כולי במרבציי המרובדים,
המתרבדים,
הולך שולל אחרי עוד פרץ של זירמה
|
מעברו השני של הרחוב
מאחורי עץ או פח
מרחוק אוהב אותך
אין אהבות נצחיות
יש את כאן ועכשיו
|
ככל שאני יודע יותר-
כך אני מתייתר
|
פתאום יש לך מילים
מילים שלך, מילים ממך
מילים מהראש, מילים מהלב
מילים שמתרגשות לכדי שירה
|
כמו בועות אוויר מממלכה ששקעה במצולות
עולים וצפים הזכרונות
נצרפים נקצפים, על ההוויה הומים.
|
שקעתי לתוך שינה עם צ'ילאאוט ברזילאי
חלמתי אותך קלה כנוצה, מתמסרת לרוח
|
אביב הוא ריח של הזדמנות,
עליצות של ילדות,
|
אחזתי בהם
קפלי חיי
(כהמתנה ארוכה נמתחים)
תלמי תלמים של חיים
|
לחם חם, לחם מרחם-
את התועים לנחם
|
חשמל, נתונים ומים בקירות לי זורמים
נותנים ת'תחושה שהכל פה נזיל
חיים ומתים, באדמה מקיימים יחסים
זקן חיוור את האור הוא עיוור
|
בעומק שקר הבל היופי צולל...
ברהב ובסנוורים-
|
את, זה כל מה שאני חושב עלייך
כל מה שאני חושב עלייך זה, את
|
מנסה להגיח, ולו לשעות מעטות,
אל אוויר פסגות,של תבונה וידיעה - כמה.
|
מרסן את עצמי,
מלאהוב אותי -
|
שושן ליבי המקליש
אלייך בערגה הומה
|
יש חוט מקשר בינינו
מרחף לו מעל ראשינו
נמתח לו תחת רגלינו
מלבין את לילותינו
זורח בעינינו
|
זוג אוהבים בדיוניים שכמותינו
כחל וסרק ואביזרים למכביר
תובנות, חוכמות ודיבור להשכיר
|
חסרונותי רק מדגישים את יופיי
|
משהו פעור בתוכי כבר מזמן
זה צריך להיות אחרת
אני רק מדמיין, יש עליי הילה של
יופי וחוכמה
|
מפשיט את ביתך
את חתך דיבורך
|
כמה רכים, נזילים ושפוכים אנחנו מתחת לעור שסוגר עלינו
מערכות מתוחכמות פי כמה מאתנו ארוזות בתוכנו, מאפשרות אותנו
להתבונן באדם מת, מפורק, ולהבין את האמת שמתחת לאשליה
המוות הוא האמת האבסולוטית, הסופית - כל השאר אשליה חיננית
|
פתרון כאורגזמה, צרכנים כפייתים של פתרונות/אורגזמות.
אם הפתרונות זה מה שאנו מחפשים, אז נוצר הצורך בבעיות, הרבה
בעיות.
(בהקשר הזה ארשום גם שהטכנולוגיה היא ביטוי מושלם לצורך
הכפייתי שלנו בפתרון אורגזמי בלתי נלאה ונדלה)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
פרס יקר ערך
לראשון שיזהה
מאיפה נלקח
הציטוט הבא:
"מי שחד חידות
לכושים
מסוממים,
סופו שיתעורר
עם
עצמות שבורות".
טוב נו, לא פרס
יקר ערך, אבל
תהילת עולם
בהחלט כן :) |
|
