צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

אומרים שלכל אחד יש ייעוד, מטרה, שהוא הציב לעצמו, או שאחרים
הציבו בשבילו. לי היה ברור עוד כשהייתי מכורבל ועטוף בתוך הרחם
שזה הייעוד שלי. הייתה תקופה של כ-9 חודשים, בהם עוד יכולתי
להתעלם מכל העניין, ולעשות ככל העולה על רוחי.

עד כמה שיישמע הדבר מצחיק, יוסי סבל מפחד גבהים. אני אף-פעם לא
הצלחתי להבין זאת, "איך ייתכן, שאתה לא מפחד מן המוות, אך אתה
כן מפחד מגבהים?" שאלתי, ויוסי ענה לי תשובה שאולי סימלה את
חייו יותר מכל: "אינני מפחד מהמוות", אמר, "אני פשוט מפחד,
שהוא יבוא בזמן לא נ

עם נתוני פתיחה מרשימים שכאלה, באמת קשה לי להבין מה החזיק
אותי בארץ במשך כמעט שנה, אך להבין את עצמי זה אחד מאותם
דברים, שאף-פעם לא הצלחתי לעשות.

הייתי בעיצומה של נהיגה מהורהרת מהרצליה לתל-אביב. "לאן, לכל
הרוחות העולם הזה הדרדר"? חשבתי לעצמי, אפילו על סוחרי הסמים
כבר אי-אפשר לסמוך בימינו".

הרצון המקורי שלי לפני כל אותן התרחשויות מוזרות היה לשתות -
ואם אפשר אז הרבה, אבל איפשהו, בין זה שכמעט וריסקתי לעצמי את
הרגל על המדרגות ועד לכך שכמעט פתחתי בקטטה עם הומלס בן 70,
שלא אכל כבר יומיים, סדר העדיפויות שלי קצת השתבש.

הסתובבתי לאחור, וראיתי אותה עומדת שם משחקת עם היו-יו שלה
וקוראת בשמי. היה לי קשה להאמין אך לבסוף הבנתי שזה אמיתי
ושלאחר 17 שנים וחצי הצלחתי סוף סוף לפגוש את השיגרה שלי.
שאלתי אותה לשלומה, והיא, מן הסתם, אמרה שהכל כרגיל.