|
הרכינו ראש כולם
כרעו ברכיים אדומות
הרי אני אבוא כעת
במלוא הדרי וכיעורי
|
האמנתי באדם
יותר מאשר האמנתי בשמש
ביום של שרב
|
שכבות של בשר חונקות לי כל חופש
שבכוחו עבורי ליצור עולמות
|
היה לי טוב בתוך הים
ברטיבות מבודדת כחלום של צייר
על חול יבש נע מיד ליד
אני הופך להיות פלא עולם
|
ואם לרגע את בחרת ללכת
כמו נץ פצוע אך זריז חושים
אני הופכת מיד ציפור קטועת כנף
אני הופכת פחד מלילות ריקים
|
בקלות יכולתי לומר
שאני נוטה לעגון בנמלים נגועים
ושריח הצער נשאר על ידיי
כמו כפפת עור חומה
באמצע החורף
|
כי בלילה הזה אני רודפת
אני שוברת מראות שמשקפות
את מה שעשיתי לך
|
והזיכרון הצורם של מבטה מלא הענווה
מתפוגג לאיטו לעובך צהבהב
ועדיין מחכה אני למוזה
כמו עקרת בית המחכה
לשמש הקודחת שתייבש לה את הכביסה
התלויה על החוט
|
כמה מנוכרים המבטים של הנשים והגברים והאבות
אני אירק עכשיו מילים
|
רגלי האחת
מטיילת עם נוף משחקים
ורקע שמיים
יום למחרת
היא נתקלת
ברגלי השנייה
|
שלפתי מהכיס זיכרון
בדרך כלל כשהוא מחליט לצאת
הוא שם קצת איפור, מעבה את הריסים
שישימו אליו לב
|
אני מסירה ממך שמש ומים
מקפלת ולוקחת איתי
הביתה
אני אגדל לי ככה
גינת פלאים
פורחת
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
